יום שבת, 24 בספטמבר 2011

שיפה ושונה תהא השנה
















דווקא החג הזה תפס אותי בלי יותר מדי משימות. ההורים של אורי העניקו לנו מתנה נפלאה לחגים ושיחררו אותנו מכל המחויבויות המשפחתיות (או בקיצור: נסעו להודו והשאירו אותנו כאן. לבד. רעבים.) לא נשארו לי הרבה "מחוות חג" להכין וכל החופש הענק הזה יוקדש לזמן מנוחה ובטלה עד כמה שנצליח ללמד את ילדנו היקרים לנוח ולהתבטל (-: ובכל זאת כמה מתנות סמליות בכל זאת היה צריך להוציא לפועל.. החלטתי ללכת על מסגרות לתמונה - מתנה טובה גם לאמא שלי וגם לעצמי ..

מצאתי מסגרות ב-2 ש"ח, לא שאני צריכה להזכיר לך שאני קמצנית אבל הנה.. אז הבאתי כמה איתי.

כמובן שמי שאוהב לוק ספורט-אלגנט יכול לצפות את המסגרת ולהשאיר את הזוג המקסים שבא איתה (-:







אני לא ממש טיפוס ספורטיבי וגם אלגנט רחוק ממני אז הלכתי על רקמת שנה טובה לתוך המסגרות:


הסבר פשוט:
גזרתי רצועות מהשאריות והדבקתי לאחר משיחה בmod podge- עבד נחמד עם כותנה דקה, עם הקנבס המפוספס עברתי לספריי דבק.

ולמי שיש חברות ממש נדיבות (או שיודעת לקרוש להנאתה) לטעמי הפרח עושה כאן את כל העניין..






ועוד קצת (למרות שהבטחתי לצמצם הפעם):


הרעיון הוא להשאיר את הזכוכית (הורדתי לצורך הצילום) ושהמסגרת תשאר לשימוש ביתי רב שנתי.










בנוסף הכנו גם שנות טובות מחומר עם הילדים - יופי של אחה"צ:

בסשן הראשון התעסקנו בעיקר בלכייר מיני "קקי" על סוגיו (היי יצא לי אחד קטן! גדול! ארוך!) כן, אני יודעת שזה מגעיל אבל יש מעט הומור משותף לגיל שנה וחצי ולנו. ומה שעובד עובד.








בסשן היצירה השני הבאתי חותכני עוגיות של אותיות וכל ילדי השכונה התקבצו ליצור שמות (שכבר החלו להשבר כמובן)
וגם כמה שנות טובות


אלו נצבעו בגואש לא איכותי ומחלק הכנו מגנטים ומחלק מובייל (לסוכה? אם יחזיק עד אז..).

אני הובלתי את המשימה כי יש לי פור מטורף מתוקף היותי מומחית באיות (-: הם הכינו את הכדורים.






והכותרת של הרשומה? זו השורה האהובה עלי.. שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה היום.
השנה הזו היתה יפה-יפה ואני מאחלת לנו עוד אחת (לפחות) כזו ושהשנה הבאה תהיה גם שונה. ומצחיקה. שלא נשתעמם לרגע (-:
שאצליח למצוא את עצמי במה שאעשה, מעט מקוריות, שבלי השגיות-יתר נגיע להישגים.
ובריאות.
ושלום.
צדק.
יש, יש עבודה לשנה הבאה. יהיה טוב.

וכרגיל - נשיקות מכל הלב
ושכל משאלותיכם יתגשמו השנה.

בעיקר פורמת.

יום שני, 19 בספטמבר 2011

אקונומית

ההתחלה המצופה תהיה: הרומן שלי עם אקונומיקה ארוך שנים... אבל - מה לעשות? לי ולאקונומיקה אין קשר.
אני יודעת שלכולם שורף, לכולם לא בא, לכולם יבש בידיים אבל לי בנוסף לכל הנ"ל יש בן זוג שאוהב אקונומיקה.
אולי אוהב זו מילה חזקה.. אבל בהחלט אחראי , וניכס לעצמו לפני שנים רבות את ממלכת השרותים-כיור-אמבטיה.
אני מנקה את כל הבית - כשאני מנקה - אורי אחראי על האקונומיקה.
אבל נורא רציתי כזה:


אז פתחתי את המיכל..











(הסיפור ממשיך אחרי הדרכה קצרה..כי אם כבר פתחתי מיכל אז גם צילמתי)
אני מאמינה שכולם התנסו בעניין הזה (tie dye) בשלב כלשהוא אי שם במאה הקודמת, אבל רק בשביל לרענן את הזכרון..
בחרתי את הבגד שהכי לא רציתי בתור קורבן ראשון לנסיון:

גופית טריקו שחורה בת יותר מ-15 שנה.. לא מעניינת, בלי צורה אמיתית, קצרה ב-3 ס"מ ממה שצריך ועם כתפיות חזיה שהיו או-כה-פופלאריות והיום לא בשבילי.








מכינים את המצרכים: אקונומיקה - אני השתמשתי בשל אורי (-:
קרשים/משטח שטוח/מקלות/אבנים - מה שתרצו שיצור את הצורה
גומיות עבות/חבל (אני השתמשתי בגומיות)

אפשר להכין את הבגד לטבילה בהמון צורות שיצרו דוגמאות שונות (למשל לקשור מסביב לאבן וליצור עיגולים), אני רציתי דוגמאות אורך ולכן קיפלתי את הגופיה כמו אקורדיאון (משמאל)

ואפשר לצבוע הפוך - צבע על גבי בגד בהיר - הנה צילומים שעושים חשק.






את הגופיה קשרתי בעזרת הגומיות בין 2 סדי עץ מאולתרים..

הגומיות נתנו כמובן אפקט משמעותי.










מטבילין כהלכה:

המהדרין מרטיבים היטב קודם את הבגד במים.
אני חיכיתי 5 דקות וזה היה לטעמי יותר מדי. מה שנחמד (או מבאס) שאי אפשר לדעת באמת עד שמנסים (-:
אפשר לחכות לראות לאיזה גוון משתנה הבד אבל הקטע הטריקי הוא שצריך לעצור קצת קודם.. בקיצור אל תחכו עד הסוף (הכתום והמר במקרה של הגופיה האומללה שלי) ולזכור שהבד עוד מתבהר בייבוש.




וחשוב עוד יותר! להכין בצד את ערימת הבגדים הלבנים עם הכתמים שלא-ירדו-בכביסה-נשאיר בצד-בהזדמנות ננסה עם אקונומיקה. אני מקווה שאני לא היחידה שיש לה ערימה כזו... הפילון החמוד מהתמונה למעלה חיכה הרבה ליום הזה.
ההישג העיקרי מהנסיון הזה היה שהחזרתי לשימוש כמה בגדים שכבר שכחתי שיש לנו (כן, כן, שמלה מליל הסדר למשל..)
ברגע שסיימנו עם האקונומיקה מייד שוטפים במים זורמים בשביל להפסיק את הפעולה הזו הכימית שבטח יש לה שם.
וככה זה נראה ברגע הכי מותח...


בגלל שלא רציתי שישאר מהשחור (תכננתי שדרוג גופיית טריקו לשמלה - לכבוד אתגר שנערך בפורום טכסטיל וליבוד) חיכיתי די הרבה.









ואז תולים לייבוש:


מאכזב? משמח?
בעייני היא יותר מעניינת ממצבה המקורי אבל הצבע הכתום-חום הזה לא ממש התחבב עלי ולא הצלחתי למצוא לו שילוב נחמד ומשעשע לגלגול הבא שלו.

זה היה אגב השלב שהבנתי שאין לי את התספורת הנכונה והצלליות המעושנות שיהפכו את לבישת בגדי הטיי-דיי מהתמונה הראשונה למדליקים באמת..


כאן אנחנו נכנסים לשלב הקשה בתהליך.
מצאתי את עצמי עם תבנית מלאה אקונומיקה, קרשים/גומיות מחכה שהבד ייתיבש.
זהירות! אני עברתי שלב של כ-20 דקות מסוכנות בהן התרוצצתי אחוזת אמוק בכל הבית ודרך כל הארונות מחפשת במבט מטורף בגדים להלבנה.. היה קשה. הרבה קורבנות נגבו.
אורי איבד חולצה בקרב, דורדור ואלה כמה בגדי חורף שקטנים עליהם, וגם השמלה הזו לא שרדה:






















מצאתי את עצמי עם גופיה בצבע כתום כעור עם דוגמא שאבד עליה הקלח ושמלת ג'ינס עם כתמי אקנומיקה.
לאן עכשיו?
יותר מדי עבודה להתחיל להתאים את השמלה למידותי (היא נראתה עלי נורא ולכן נזרקה באכזריות לאקונומיקה המעבעבעת מלכתחילה) וחיפשתי שימושים נחמדים יותר לבד.

הלכתי על כיסוי ליומן החדש שלי, שהתבסס על ההדרכה של שרון רותם (שיניתי את הסגירה) רק שהוא יצא כלכך עבה בגלל הג'ינס והשוליים והכיסים הכפולים שנאלצתי לפרום אותו ולהוציא את המילוי מההדרכה המקורית ובסוף בסוף זה הסתדר לשביעות רצוני - קצת עקום, ממוחזר היטב, הרבה ממני ואני חושבת שהמילה שהכי מתאימה לג'ינס האקונומי שלי היא "גזעי".
גזעי נכון?

והשתמשתי בערכת הכפתורי בד החדשה שלי.. תענוג.



נשאר עוד קצת מהשמלה. היה לי ברור מה אני הולכת לעשות עם השארית.
בשביל שתהי מעודכנת, אפנה רק לרגע לתיאור המצב המוסרי החמור אליו התדרדרנו בשבועיים האחרונים:
הילדים (שוב) גדלו והסנדלים קטנו. או אולי הסנדלים נשארו באותה מידה, כך או כך זה כבר לא התאים.
אני יודעת שלא מאמינים לי, שאני לפעמים מגזימה, אז צילמתי! לא מבויים!
(כן, הם באמת עומדים ככה ומחכים לי ליד השער כל בוקר. באמת באמת)
קבלו את הסרסור וכוכבנית הפורנו הקטנים שלי:

ואלו הנעליים איתם הם הלכו לגן.

מזעזע.
אלולה בנעלי ירושה מהשכנה המופלאה שלי (עליה אורי כבר אמר שבדרך לפח הזבל היא עוצרת אצלי.. ואני מוסיפה שזה מזל גדול!) - על "הבת של השכן" - בלונדינית רזונת יפיפיה עם שמלות מתוקות מתנפנפות - הנעליים האלו לא היו גרועות..




אבל אלולה עם הסטיילינג שלה שכולל רק תחתונים (כי היא רוצה לשבת לבד על הסיר ועדיין לא מצליחה להתמודד עם בגדים נוספים..) ומשקפי שמש "אוברסייז" ורודות שלא יורדות ממנה עד המקלחת בערב, זה פשוט נראה.. לאינטרנט?
ולא שהנעליים שדור נועל יותר טובות - שלחתי אותו עם אבא שלי לקנות נעלי ספורט.
חזר עם נייקי (מי קונה נייקי???? לבן 4????), עם שרוכים (שרוכים???? בקושי סקוצ' הוא מצליח לסגור) לבנות (זהו, נגמרו לי סימני השאלה. באמת. לבנות.) אני מתנצלת בפני כל האמהות שחושבות שזה על הכיפאק - בעיני זה לא בריא (לאמא) לשלוח ילד עם נעליים לבנות.
אבל במקרה של דור לא היתה לי ברירה. למעט לסמוך על הסבתא מהצד השני שתתגייס ותמציא נעלי ספורט שחורות עם סקוטצ' (הללויה!). במקרה של אלה..

זהו. הרבה יותר טוב.

בהתחלה ציפיתי אותן לגמרי בג'ינס - אבל אורי טען שהרסתי לה את כל הכייף.. מה שנכון. אז התפשרתי וחשפתי את השוליים הכסופים והוספתי לה את התחרה והפרנזים (יוחזרו הפרנזים למלתחות לאלתר!) שהיו קישוט בשמלה המקורית.

גזרתי את "הצמיד רגל" הפורנוגרפי והדבקתי עם דבק ספריי את הג'ינס האקונומי שלי, זה מאוד חזק וגם ככה עוד שבועיים זה יהיה קטן עליה..

אמרתי לכם שהם מחכים ליד השער ככה כל בוקר? נו, אז הנה..


מאוהבת ברגליים האלה.










והנה היא עם שדרוג הגופיה שלי, שיצאה כתומה בדיוק כמוה:

גזרתי את הכתפיות, תפרתי עם חוט גומי (כייף!) כמה שורות בחלק העליון והוספתי סרט בד מוכן.




את כל אלו אגב לא שלחתי בכלל לאתגר שדרוג חולצת הטריקו שהתחיל את כל הסאגה הזו..




אבל, זכיתי (בתחרות מותחת וצמודה מאוד..) בזכות שדרוג אחר שעשיתי לבגדי גוף עבור אלולה ונומי היפה:


ותודה לכל מי שתמכה בי! כייף גדול!










(אני יודעת שיש המון תמונות הערב.. מבטיחה בפעם הבאה לנסות להצטצמצם ל-3 תמונות. אולי 5)





















וגם הפסדתי הפסד צורב (באותה תחרות) תודות לשדרוג שעשיתי לחולצה ישנה שלי:

מקום אחרון.. זכיתי לצל"ש ממנהלת הפורום האהובה על היותי הראשונה שמגיעה גם למקום ראשון וגם למקום אחרון (-:

את החולצה הזו הפכתי לכיסוי למחברת (עם ריפוד) ושקית קשירה תואמת.
ועל כך נאמר לי:
להפסיד לעצמך זה פחות מבאס, לא?











ולסיום סיומת:

היה נסיון משעשע, תודה שנשארתן עד הסוף..
נשיקות,
בעיקר פורמת



יום שני, 12 בספטמבר 2011

המסת הקריונים הגדולה

אמצע שבוע טוב! עם כל הוירוסים שמגיעים מהגנים יש לי זמן לשבת בבית חולה ולהזכר במשהו חביב שעשינו בשבוע שעבר,
רגע לפני שקרסתי (הילדים דווקא בסדר רוב הזמן, זו אני שחוטפת את כל החיידקים המטונפים) ומעשה שהיה כך היה - החלטנו גם אנחנו לנסות כוחנו ביצירת הקנבס הצבעוני שמסתובב ברשת כבר חודשיים כמעט..
ככה זה נראה אצל אחרים:

ובאמת שאפשר למצוא את זה בכל מקום בגרסאות דומות מאוד. בעצם באותה הגרסה (-:












האמא המקסימה מהקישור למעלה הכינה את היצירה הנ"ל עם בן ה-5 שלה ונראה שהם נהנו מכל רגע.
נו, מיותר לכתוב שלי זה לא ממש הלך חלק (-:

בתור התחלה פשטתי על המגירה של אמא שלי ושלפתי את קופסת הקריונס שהיא הביאה מארה"ב לפני.. בוא נאמר שיותר מ-10 שנים. הזדמנות טובה למסור לחברה בקריולה - סחתיין על העמידות!

במשך השנים נלקחו מהקופסא הזו חלקים אבל הצלחנו למצוא מספיק צבעים. תראי איזה מגניב המחדד בחלק האחורי (-:
מעולם לא יצא לי לחדד בו..







אני חושבת שכאן היתה הבעיה הראשונה - בכל הפרוייקטים שראיתי השתמשו בכמה קופסאות זהות כפולות ובכך יצרו משהו כמו 9-10 צבעים ב-40 גירים ואצלנו היו הרבה הרבה יותר גוונים ותתי גונים. האמת שיש בזה משהו :




איזה צילומים נחמדים (-:











מה לעזאזל נעשה עם כל אלו??



כנראה שהאחים הקטנים שלי לא היו בענייני בורדו. אממ. מעניין. אולי שם הכל התחיל..

















הרעיון הוא להדביק בדבק חם את הצבעים בשורה עליונה עם השפיץ כלפי מטה ולנשוף עליהם בעזרת פאן (אני עבדתי עם אחד מעולה של השכנה הנדיבה.. נראה לי סיוט לעבוד עם משהו קטן ופשוט).
עכשיו - בבלוגים של כולן זה נראה ממש כייף, כל הילדים מבסוטים מפנפנים את הקריונים ופה ושם איזו אמא מקלידה ש"זה לוקח קצת זמן.." או "זה קצת משפריץ אם לא מכוונים ישר וכלפי מטה.." -
זה לוקח ה-מ-ו-ן זמן!
זה משפריץ בטירוף, ולכל הכיוונים!
ואני לא מכירה אף ילד (או מבוגר כולל אותי) שיצליח לעשות את זה רצוף בלי הפסקות.


כן, זה מקסים לראות את הצבעים נוטפים, מתערבבים, נוזלים וזולגים באיטיות אבל באמת.. כמה אפשר?
דורדור ואני הבנו את הרעיון מהר מאוד.
ככה זה עם תפיסה חדה (-:







אחרי משהו שהרגיש כמו 3 שעות (יכול להיות שזה היה יותר לכיוון ה-45 דקות) ברוטציות של דור-אמא-דור-אמא-אמא-אמא (דור כבר מנצל את הפרצה ורואה טלויזיה) ואפילו קצת אורי - אבל רק בגלל שמהצד זה נראה כייף להחזיק בפאן - זה נראה כך:


עכשיו תגללי למעלה ותזכרי למה ציפיתי.
כבר היה לי ברור שאת מראה השכבות המטורף הזה אני לא אשיג ופניתי לחשוב על אופק חדש (מושפעת מאספת ההורים האחרונה כמובן).









הקנבס היה אולי גדול מדי.. דורדור ואני נתקלנו בחילוקי דעות אומנותיים: האם כדאי להוסיף ציור של המשפחה בחלק הריק?
ואם כן - האם הקריונים יזלגו מעל כגשם צבעוני ומשמח? משל לחיים הנפלאים שעוטפים אותנו?
או אולי דווקא הפוך - מתחתנו- כלהבות אש ולבה המלחכות את רגלנו בשעה שאנחנו מנסים לשרוד בארץ דינוזאורים ודרקונים?
מעניין מי היה בכל צד.
בזמן שאנחנו מתווכחים החלטתי לבדוק לטובת כל אלו שמלמלו-
"נו, יופי, משתמשת בcrayola בארץ זה לא עולה 1$ לחבילה.."
וניסיתי נסיון נוסף, הפעם עם מכשולים ביתיים:
1. השתמשנו בקנבס שכבר היתה עליו שכבת צבע אקרילי
2. השתמשנו בגירי שעווה מסוגים אנונימיים (נו, מהקופסא המרוסקת..)
ואלו המסקנות:
1. גירים קטנים על קנבס צבוע פשוט לא מחזיקים במקום - הפאן מעיף אותם לכל הרוחות במקרה הטוב, במקרה הרע מגלגל אותם על גבי הקנבס.
2. עדיף גיר עם שארית עטיפה.. שוב, הדבק החם מחזיק טוב יותר.
3. לא, זה לא עובד כמו עם גירי crayola חדשים (או במצב חדש). הגירים שלנו נמסו בגושים ולא טפטפו באלגנטיות איטית ומשמימה.
ועדיין - בשביל יצירה עם ילדים, אולי לימוד ערבוב צבעים זה היה נחמד ודור התלהב מהציור החדש שלו ופנה להוסיף דינוזאורים (גם אני תרמתי חלק) והתעקש לתלות בחדר את המיצג המזעזע הבא:


נכון, החלק השמאלי דווקא מעניין אבל זו כמובן הגדלה מתוך היצירה הכוללת , ומה לעשות רובנו נוטים קודם כל לראות את התמונה הגדולה...








מצומררת מהיצירה הצורמנית חזרתי להתמודד עם הקנבס הגדול:

שרבטתי איור משפחתי שיתפוס עבור הדורות הבאים את הרגע הזה בחיינו..



















ואז שמתי לב שהוא מזכיר לי איור אחר - גם אחד שעשיתי ב-5 דקות תוך כדי נסיעה..
וטרחתי והלכתי לחפש בשביל לעשות השוואה:


זה הצד של אורי מהזמנת החתונה שלנו (-:
אח, כמה שהוא נראה צעיר..









בכל מקרה, בסוף נשברתי וצבעתי עוד קצת. בעיקר כי הקנבס היה מלוכלך מלכתחילה (לזכור לפעם הבאה..)



בהתחלה רק רקע אפור (שאני ממש מצטערת עליו, אני יותר מדי "מדמיינת" בפוטושופ ושוכחת לפעמים שבמכחול זה יוצא קצת אחרת..)
ואז כבר לא היתה ברירה כי זו נראתה כמו תמונת שואה אז צבעתי גם את הבגדים. נאמנה למקור אגב!



והוספתי עוד 10 דקות עם הפאן כי זה באמת היה דל.
בדיעבד - הייתי צריכה לעבוד עם קנבס נקי-נקי ולהשאיר את האיור לא צבוע. נו, העיקר החוויה.
לא??





עוד תמונת התלהבות מהצבעים המומסים מעט..

צר לי, פשוט ממש נהנתי לצלם (-:
כל הטקסטורות של הבד, השעווה והקיר.

הצבע הירוק הבהיר אגב, היה עם נצנצים בתוכו - לא, הם לא שורדים אויר חם (-:


ביצירות שברשת אפשר לראות שממש כל הצבע הומס ונשארה רק ה"עטיפה". ככה שיהיה לך להשוואה..



חבל שאין לנו כרטיסים לחג המולד, אולי אפשר היה לעשות משהו עם האיור הזה (-:


אני לא אפסיק להראות אותו עד שמישהוא יכתוב : מה? גמולה על הסיר? כבר בגיל שנה וחצי?
אני מאוד גאה
בעצם רק בגלל זה הכנתי את כל הרשומה הזו.
(-:


נשיקות
בעיקר פורמת


* איך אומרים פאן בעברית? מייבש שיער?
אין מילה יותר מוצלחת?

יום שני, 5 בספטמבר 2011

תיק בשליחות

messenger bag (תיק שליח?) הוא טיפוס התיק החביב עלי אחרי ה"אוברסייז" ההכרחי לי - נחמד כזה, עם "כאילו סגירה" אבל גישה נוחה ואפשר ללכת איתו באלכסון, דבר שכבר שנים לא יצא לי לעשות עם כל תיקי האמהות המנופחים שלי.. בקיצור דגדג לי להכין אחד כזה אבל לא מצאתי מועמד מתאים (בעצם למה לא לי? עולה עכשיו השאלה..) וחיכיתי בסבלנות.
בשבוע שעבר חגג יהלי השכן יומולדת 5 והחלטתי שאם יש מישהוא שיעריך תיק אישי - הוא האדם למשימה!
בהזדמנות זו חולקת איתך את המחקר הקטן שלי בדבר ההדרכות המוכרות ברשת:

1. הדרכה חביבה שמתאימה בגודל ללפטופ
2. חמוד ופשוט, עושה חשק לאפליקציות (-:
4. תיק מושקע יותר עם סגירה של רוכסן עליון ומבנה קופסתי


וכאן תוכלו למצוא ריכוז של עוד כמה קישורים.













ותמיד שווה לעשות עוד חיפוש בpinterest ולמצוא עוד הדרכות..

5. תיק ממש מדליק עם שיפצורים לחוקרים צעירים (מתלה למשקפי שמש, שאקל קטן וכיס עם גומי).


7. זה מתקרב למה שחיפשתי.. עם בוקסינג ומיחזור של מכנסיים.

8. תיק מעולה! זה בעצם לא תיק אלא משטח פעילות שמתקפל לתיק - מוצלח אם יש ילדים שמתעניינים במשטחי פעילות (-: מרוצי מכוניות וכאלו. אולי שווה לעורר עניין בבית?









החלטתי ללכת על ההדרכה המפורסמת של noodl head שמוצלחת בעיני בעיקר בגלל אלמנט המחזור - התיק מנצל מכנסי דגמ"ח שיצאו משימוש ובאופן כללי לא מתחכם וחביב:

הוא נראה קטן אבל - לא! יכול להכיל בקלות ספרים, יומן ואפילו "תיק שרון רותם" לחיתולים. טוב, בדוחק.
אבל ניסיתי..












ערכתי כמה שינויים משלי - את הכיס של המכנסיים העברתי לחלק הפנימי, קצת שיניתי את שיטת החיבור אבל נראה לי שהצלחתי לשמור על נאמנות למקור (-:

עשיתי קצת קיצורי דרך והרצועה מוכנה וסרט האלכסון קנוי והשתמשתי בבד קנבס לפנים בשביל להמנע מפליזלין וזהו (בכל זאת היומולדת כבר התחילה, טים טם הליצן כבר נשמע צוהל ועולז והייתי חייבת להספיק גם לצלם)







ותקריב על הכיס המעולה שהצלחתי להציל בקושי רב מהמכנסיים:


הוספתי לתיק זכוכית מגדלת ומחברת "מחקר" כי דור הסביר שזה תיק חוקר דינוזאורים וגם שוטר וחייל (והכל בהדרכה אחת! מאמינה??)








ורק עוד השתעשעות אחת עם זכוכית המגדלת:




















ואז כמובן שהתחילה סצנת קנאה מפוארת והבטחתי לדור שגם הוא יקבל אחד. הוא הוזמן לבחור מכנסיים לריטוש מתוך ערימת היד שנייה/מחזור/למסירה מיידית ומצא זוג מכנסיים מנומרים בצבעי הסוואה.
לא היה לי לב להגיד לו שאלו מכנסי נשים ושאין בהם כיסים שווים בכלל...

הוא ביקש פנים טורקיזי וכך היה.











ברשומה הקודמת הועלו רמזים בדבר קיפוחו של אורי בתקרית החולצה שהפכה לשמלה (ותחתונים! אחלה דיל בעיני..) ומכיוון שאני מושפעת בקלות החלטתי לערב אותו בהחלטות עיצוביות כפיצוי.
תוך דקות ספורות מצאתי את עצמי (2300 בלילה) רוקמת ציטוט שאהוב עליו (על אורי, כן? אין סיכוי שאצליח להסביר את דגלאס אדמס לדור) בקדמת התיק בעוד אורי כבר נוחר על הפוף שלצידי בסלון. אעלק ערבי רקמה משותפים (-:













המסקנות שלי היו:
א. התיק היה יכול להיות מקסים לקטנים בלי הרקמה המתחכמת שילד בן 4 לא יוכל להבין.
ב. התיק היה יכול להיות מקסים לגדולים בלי הבד המטופש שמבוגר לא יכול להבין.
ועדיין, הנה אנחנו כאן...













דור התעקש להסוות את תיק ההסוואה שלו בניגוד לעקרונות האופנתיים שאני מנסה להנחיל.. אני מניחה שגם זה:













נשיקות וליל מנוחה
בעיקר פורמת