יום רביעי, 17 בדצמבר 2014

יומולדת אמנות ממוחזרת (וחנוכה שמח!)

על כוס קפה רגע לפני שהתחיל עוד יום עמוס וכאוטי, סיפרה לי חברה מהמושב על דודה שלה. דודה שלה היא אגרנית, כזו שרואים רק בסדרות אמריקאיות (שאני בעוונותי מכורה אליהן...) על אומללים באמת שכבר לא נשאר להם מקום לגור בו.
והיא סיפרה שהדודה הזו מוכנה לתת רק לה לקחת קצת מהעומס הבלתי אפשרי כבר ומפה לשם, בלי ששמתי לב, הוחלט שנעשה לבת היפה שלה יומולדת אמנות ממוחזרת - מכל השלל, מעט ממה שיש בעצם, שיגיע ממש בקרוב.
ואז שכחתי מזה, ואז הגיע שבוע היומולדת ואז מצאתי את עצמי מעבירה יומולדת מקסים לגדולים (גדולים בקנ"מ שלי.. בני 10-11) במתבן עמוס "זבל של האחר" כשמחוץ לו הגשם יורד ויורד.

אז אני חולקת את ה"מתכון" שהרכבתי,
ותצטרכי להתאפק עוד כמה שורות בשביל לראות האם עמדתי במילה שלי ולא לקחתי כלום הביתה...
(אם כי אפשר לצפות את התוצאה)






לדעתי אפשר לערוך יומולדת כזו בכל מקום ולכל גיל.. דברים משומשים מאוד יש תמיד.
ככה זה נראה בהתחלה -
המתבן המסודר




התחלקנו לקבוצות - אספנו ערימה של חפצים שיש להם מכנה משותף (נעלים, דברים פרחוניים, תחפושות) וילדת היומולדת קראה לכל אחד לחטוף במהירות חפץ.
ואז התחלקנו - כל הנעליים לכאן!



 היינו4 קבוצות ל- 4 מבוגרים
(2 שכנים מסונג'רים עם "ידיים טובות" ו2 מדריכים מהתנועה- רעיון נהדר במקום מפעיל שידרוש הרבה הרבה יותר כסף),
כל קבוצה קיבלה משימה: ליצור פסל ענק מכל מה שבא ליד, שיהיה קשור לכוכבת האירוע.
איחול, תחביב שלה, מה שירצו. והם נסקו גבוה..
כל מבוגר התחמש באקדח דבק חם, ובמרכז הנחנו סלסלה עם סרטי דבק, קצת מארקרים, קאטרים וחוט ברזל לשימוש הילדים.

הנה למשל סוס ענק, כי כמו שהבנת מנוכחות המתבן, יש גם סוסים בתמונה...
ולסוס החמוד הזה שהורכב מכסא בטיחות (לשעבר) ובגדים, ושטיח ועל גבו הורכב כלבלב זנוח - הוכן גם שלט חגיגי...




אפשר להזכיר את פיבן ועבודות אחרות של אמנות "ממחוזרת", הכל בהתאמה לגיל וכמות המשתתפים.








 עוגת יומולדת - סביבה שרנו וברכנו...

הפעילות הזו לקחה המון זמן, במונחי יומולדת, כמעט 40 דקות, כשכמובן בסופה עברנו בין כל הקבוצות וכל קבוצה הסבירה והשוויצה והתפארה וזכתה לתשואות.



בתוכנית המקורית רציתי שהילדים יביימו אגרות ברכה ליעלה - עם בועות דיבור שנכין מראש (פינטרסט.. או פינטרסט..) - בפועל הם הצטלמו כלכך הרבה ליד הפסלים שזה כבר היה מיותר ולא נשאר כמעט זמן.









בעצם נשאר זמן לעוד דבר אחד קטן -
רצינו שיוכלו לקחת איתם משהו הביתה, והפור נפל על עציץ מנעל (-:


כשבכל עציץ ברכת תודה









הילדים חגגו על עיצוב העציצים שלהם, והשמחה היתה גדולה:



עיניים זזות תמיד להיט. גם בגיל 11 המופלג...







ומקרוב... בין האוצרות היו גם משחקי קופסא - מהם נלקחו אותיות ושטרות כסף מונופולי שהיו להיט עיצובי (-:




והיו גם עציצים בכובעי קש, ועציצים בנעליים שצופו בסוודרים ו.. אני לא אלאה, היה מוצלח.











ואז הם הלכו...

ואני נשארתי עם כל השפע...
אבל עמדתי בדברי, הפנתי גב וחזרתי הביתה.








בשביל לחזור עם הילדים בערב...


פעילות חורפית לכל המשפחה (-:











דור מצא מייד את שאריות המונופול,

ועיצב עיר נדל"ן לתפארת








הוא ולולה החליטו שזו תהיה יופי של חנוכיה - אורי במילואים ולא יכול לצעוק שפלסטיק זה דליק.










ובורסיה של אלולה - את הפחית צבענו והיא ציירה עליה במרקר מסמלי החג (בגן אילפו אותם לצייר סביבונים..)




גם זו חנוכיה אם לא הבנת..







טוב, ביננו, מצאתי גם לקחתי תיק נחמד, וחולצה. מגפיים לנטע וקרוקס ורודות לאלולה.
וזהו. באמת. אולי כמה משחקי עץ שיכולים לשמש מצע לחנוכיות עתידיות... למשל אלו שאנחנו בונים עכשיו מקפסולות של נספרסו. הריח של הקפה.. אממ,  הוא הבונוס...

אגב אפשר להשתמש בקפסולות אחרות
 (אבל זה פחות טעים (-:  ).

את הכנת החנוכיה מהקפסולות אנחנו שומרים להדלקת נרות שתערך אצלנו מחרתיים, אז תאלצי (שוב) להתאזר בסבלנות.. אבל הרעיון ברור (-:
לא חייבים להדביק לצנצנת, זה רק שומר על עיגול אם רוצים. השמש כמובן מכמה קפסולות כמגדל.
ובכלל, אם מתעלמים משאריות האלומיניום - שזה בדיוק מה שאני עושה- זה משחק הרכבה שנטע מאוד מאושר ממנו.

ובכלל, אם יש רעיונות לעבודות מהקפסולות היפות האלו אשמח לשמוע. אפילו בפינטרסט (!) לא מצאתי משהו מעניין באמת.


יאללה חוזרת לעומס היוםיום...
מבטיחה שיש לי כמה פוסטים מעניינים באמת בקנה, מחכה רק לרגע של הפוגה (מתי? מתי הוא כבר יגיע? הרגע.. או בעל שיחזור מהמילואים..)
שיהיה לנו חנוכה שמח ומואר
ומי יתן והוירוסים (או שמא אלו חיידקים? אני תמיד מתבלבלת) יעזבו אותנו כבר בשקט.
נשיקות,
בעיקר פורמת

יום חמישי, 18 בספטמבר 2014

סופסוף! (והתחלה): ספת הג'ינס שלי

ווווייייאאאאאהההה!
עשיתי את זה!
סיימתי את "ה"פרויקט שלי ואין מאושרת ממני.
מעין סמליות שכזו לתחילתה של שנה חדשה, תקופה חדשה - ולא סתם, אני מרגישה כאילו סיימתי את הפרויקט הכי ביתי והגיע הזמן לצאת מהבית-גולם (הנעים החמים המפנק) ולפרוש כנפים הלאה. וכמו שנטע נפרד בקלות (רבה מדי) ממני ופסע בבטחה לבית התינוקות, הגיע הזמן שגם אני, טוב, אשחרר את הבית.

שניה, לפני התמונה - הבהרה - אני מצפה לעשרות תגובות נפעמות ונרגשות (-:
ואין צורך לשאול על מידת הפרקטיות... זה לא פרקטי. אבל זה גמור!


נ.ב
לשכנה שלי שמושקעת כאן 30% בזכות דיאטה שהיא ובעלה עשו ועברו לג'ינסים קטנים יותר.. את רואה שלא "חבל לתת לך ג'ינס טוב שרק תגזרי"??

מהמם או מהההההמם???
להחלטתך.













הספה הזו פשוט מחייכת אלי (-:
מחייכת ומודיעה שהגיע הזמן שנעבור לבית חדש שיהלום אותה ועל הדרך נקנה שטיח הגון.
או פרקט.
אני כרגע במצברוח מכיל ה-כ-ל..
ווהקרדיט לכלבה המזעזעת שלי, שהצליחה לקרוע את הספה המעט כעורה - אך רגילה מספיק שלא נתייחס אליה - לכזה עומק שלא נותר לי אלא להגשים חלום ולתפור (ידנית ישירות לספוג...) טלאי ג'ינס.
וגם זה לא עזר - כי היא המשיכה לנסות לקרוע את הספה ליד הטלאים...

מה שרק גרם לי להגביר קצב ולעבוד כאן בגושים גדולים  אחרת ה**** הזו תמשיך להרוס הכל.



(תמונות מהתהליך... יש מליון ולא תהיה ברירה אלא לרשום עוד רשומה על הספה המופלאה הזו.
מגיע לה תכל'ס)



ובזכותה, רק בזכותה (וגם בזכותי) יש לי היום רגע של נחת

(ואולי כדאי שאתפנה לאיזה פדיקור מניקור)

עפה על עצמי בקולאז'ים...











ועכשיו הרשימה התקצרה, ונותרו לי רק 2 משימות לשנה החדשה:
לסיים ספת ג'ינס
לכתוב את התזה
לגדל עם אורי 3 ילדים בנחת

כל השאר כבר יסתדר מסביב, לא?
טוב, לכל שורה אני צריכה גדוד יועצים וקבוצת תמיכה יעודית... שלא לדבר על המשימה השניה שאפשר גם לפרק ל: לגדל/ עם אורי/עם אורי בנחת/ 3 ילדים בנחת?? אבל לפחות יהיה לי על מה לכתוב בשנה המתחילה..

בעצם, אולי גם להכין כמה כריות לספה מהבדים ששמרתי לאירוע מיוחד במיוחד



שקניתי כשטיילתי עם דורדור בגואטמלה כשהיה בן שנה וחצי. נדמה לי שחמש וחצי שנים זה זמן הבשלה מושלם (-:



(צריך להוסיף לרשימה או שזה חלק מ"כל השאר יסתדר כבר מסביב"...? )



נו, כרגע, עם ספת ג'ינס בסלון ומכונת נספרסו (בצבע ג'ינס..) במטבח - העולם לרגלי!
לעוד 5 דקות לפחות.
נשיקות
בעיקר פורמת

יום שבת, 19 ביולי 2014

סופעונה (או: יומולדת 7 בטבע)

עברנו למתכונת עונות... פעם בעונה אני צצה ומתחננת לתגובות.. מכורה בהפרעה (-:
זה לא שלא קורים דברים, הם פשוט לא מספיק מרווחים בין האחד לשני שאוכל ממש לסכם אותם...
אז הסתיימה עונת חתונות וימי הולדת ועכשיו כשאי אפשר לחשוב באמת על דברים של יצירה וחגיגות, לצלילי הפרשנים בטלויזיה (כמו מכורה בשנייה שהילדים נרדמים אני רצה להדליק), התיישבתי סופסוף לסכם.


יומולדת "שבע בטבע" נחגגה אצלנו לא מזמן (הכל יחסי בזמנים פה..), דור הגיע לגיל 7 המופלג וביקש יומולדת טיול! בהתחלה לא ידענו איך לאכול את זה ואז הבנו שקיבלנו מתנה. היומולדת הכי קל שהפקנו אי פעם, ומאז כבר הספיקו חברים במושב לעשות לו קופי פייסט בהצלחה אז הנה אני מצרפת את המתכון.
הרעיון הוא למצוא תא שטח קטן באזור הבית, לקחת בחשבון שיהיו הורים שיקללו על ההקפצה (דווקא לא בקול רם אצלנו) ולהשתמש בעוגנים שלנו. מתכון פשוט ומנצח (-:



התחלנו בהתקבצות מהירה בשעה 17:00 (כשכבר לא חם מדי), וחילקנו לכל הילדים שקיות קטנות עם פנקסים (תפרתי כמה דפים יחד - ובאמת רק כי הרגשתי רע שאני לא מכינה כלום ליומולדת הזה ולא מצאתי פנקסים בשקל..) ועפרונות שסביבם כל ילד כרך קצת סלוטייפ להדבקות בדרך.



חילקתי "מספרי ברזל" ומרחתי את כולם באל-תוש
ווידאתי שיש איתי עוד 2 אמהות מודאגות שלא מפקירות ילדים בשטח... כמלווים.
אורי ליווה עם האוטו מאחור. אנחנו מאוד אחראים (-:

במהלך ה"טיול" שאורכו כ-15 דקות, מצאנו כמה מקומות לעצור בהם ולתת משימות...
כל פעם פתחתי פנקס שהיה לי בכיס ודור בחר ילד שהקריא את המשימה שלפנינו: חלק כתבתי כמשימה וחלק ככתב חידה. לא שמרתי על עקביות ולא ממש היה אכפת להם (-:





המשימה הראשונה נועדה להתיש אותם, למצוא 5 סוגי עלים שונים ולשים בשקיות.
אחר כך מצאנו שדה חיטה שכבר נקצר ומדדנו 30 שניות לאיסוף שלפי חיטה, הסברנו בקצרה איך מכינים קמח: נשפנו על השיבולים, נשארו גרגרים והיה מגניב.
בהמשך הדרך ראינו מבנה שעל גגו הוצב קינון לתנשמות:












עצרנו והסברנו מה זו הדברה ביולוגית והילדים ציירו את הקן הבנוי בפנקס - הייתי מאוד מופתעת משיתוף הפעולה שלהם - הם נורא רצו לרשום ולהדביק דברים בפנקסים...












עלינו לתל אשקף - תל קטן שעברנו לידו מליוני פעמים בשנים האחרונות ורק עכשיו טרחנו לבדוק מהו ומיהו ולגלות שיש לו שם... ובכלל נערכו בו חפירות ארכיאולוגיות והוא חמוד מאוד. סיפק לנו טיול הכנה קטן לילדים שלנו...



בטיול ההכנה צילמנו מהתל את כל הזויות וביומולדת חילקנו לכל שלישיה דף מודפס והם היו צריכים למצוא את הנקודה המדויקת בתל ממנה רואים את הצילום ולספר מה רואים (כתבנו על גבי התמונות: את הישובים הסמוכים, את ביה"ס שלהם, מפעל טיהור שפכים, ארובות חדרה ועוד דברים טובים..)





אני לא מפרטת את כל הדידקטיות שאפשר לעטוף איתה כאן... ניווט בשטח, התמצאות, למידה על הסביבה שלהם והבנה של המקום שהם עוברים בו יום יום.
טוב אז פרטתי קצת.




ירדנו מהתל ודור העביר יחד איתי הדרכה קצרה על גזר הבר - צמח שנמצא בכל מקום אז כייף להם לדעת עליו.
ראינו איך הוא נראה סגור כשהוא שומר על הזרעים ואיך כשהוא פתוח...


















כל העניין סבב סביב העצמה שלו כמטייל האולטימטיבי לשמחתו המרובה (-:


(והנה גזר בר סגור ויפה...)









ירדנו מהתל והמשכנו ללכת עוד 3 דקות עד שהגענו ל... טדאדאדא! התאנה הכי גדולה בעולם!


כשתכננו עם הילדים, נתנו להם לזחול מתחת לתאנה עם פנסים והיה מגניב מאוד...










כי מצאנו עצם!


(-:



אבל בפועל, התקמצנתי על רכישת פנסים לכולם...





אז רק תהינו אם נצליח להכנס כולם ומה יחכה לנו שם בפנים...




והיתה התרגשות גדולה והחלטנו להזדחל בשקט...













השארנו שם את העוגה (מראש) והיא חיכתה לנו לחלקו הראשון של  טקס יומולדת בחשכה החלקית של העץ!
מתחת לתאנה התפעלנו עמוקות מהעוגה המופלאה (עוגת טיול אלא מה)





וכולם ישבו מרוגשים מהחושך ובירכו את דור המאושר...












ועוד תמונה של העוגה המושקעת למחצה... ההשקעה העיקרית היתה לצלות מרשמלו על הגז ולסדר מסביב לעוגת שוקולד פושטית (אבל בשלוש-!- "קומות"), עליה נעצתי כאילו הייתי בפינטרסט.. מדורה מוופלים וסוכריות גומי.













ומשם המשכנו בנשיאת העוגה לנקודת הסיום - שם חיכה לנו סבא דוד שקיבל את המשימה להדליק מדורה מבעוד מועד, התאספנו סביב לשולחן והכרזתי שמכיון שדור אוהב יותר קינוח וזו היומולדת שלו - קודם נאכל עוגה ורק אז ארוחת ערב! הידד!

זה היה להיט גדול, ואומנם (כמו כל הדברים הטובים) הומצא באותו רגע כי לא רציתי שיהיו ילדים שיצטרכו ללכת מאוכזבי עוגה (כמובן שכל הורה שהגיע כבר נשאר בשמחה סביב למדורה), אבל בדיעבד הסתבר לי שהמשפט הזה נחקק לדורי דורות (-:

המדורה איפשרה לנו ארוחה קלה לילדים בהכי פחות מאמץ..

תפ"א בנייר כסף (שכבר בישלנו בבית ורק זרקנו למדורה עטופים בנייר כסף לטעם המעושן - הבאנו גם שמנת ומלח כמובן) ופיתות על הסאג' (שמן זית וזעתר או שוקולד למריחה - איזה טיפוס את? אה, משולב??)








ואז רוב הילדים וההורים התפזרו שמחים ושבעים לבתיהם, מתמוגגים מ"איך הילדים מקסימים כשנותנים להם להתרוצץ בטבע" ומשאירים אותנו עם החברים הטובים להתמתח מול המדורה ולשלוף את ה.. מרשמלו (-:

פשוט לא נשאר ממש זמן גם למרשמלו...











מבחינתי זה היה מושלם כי אני מנסה לקדם אג'נדת ימיהולדת בלי ממתקים - ולא, המשפט של "יומולדת יש רק פעם בשנה" לא תופס כשחוגגים על ממתקים בכל שבוע ביומולדת אחר...פרוסת עוגה זה ממש מספק לטעמי.

(בשביל הילדים... אני את ליטרת הסוכר שלי מקבלת - ידוע שצביעות זה שם המשחק בהורות שלנו...)

אז כל אחד מהילדים קיבל שיפוד עם הקצאת מרשמלו,
(ו-8 שקיות מרשמלו שאורי התעקש לקנות הוחזרו אחר כבוד לסופר) והשמחה היתה רבה. שוב.

נכון פשוט? והיה מעולה באמת.

ובנקודות:
 - הזמנה ולא לשכוח לצרף מפה עם תצלום אויר של נקודת התחלה ואיסוף להורים.
- לוודא שנשארים הורים מלווים, שיש רכב בקרבת מקום עם עזרה ראשונה (נניח כשהעפרונות הופכים לכלי נשק..)
- חלוקת מחברות שטח וכלי כתיבה
- להשאיר בדרך תרמוקן עם מיץ וקערה גדושה בענבים - הילדים מתעייפים נורא מהר.. צריך הפסקה מרעננת כבר אחרי 15 -20 דקות התרוצצות.
- פנקס עם 5 עד 7 משימות שונות לדרך שאפשר לבחור מתוכן במקום לפי הזרימה: איסוף עלים מסוגים שונים, מציאת נקודות לפי חידות ועוד לפי מה שהשטח מזמן.
 - לילדים צעירים יותר מומלץ לקצר מסלול ולהוסיף יצירה בשטח - למשל הכנת סימניה ממסקנטייפ שקוף על שקף שבינהם פרחים ועלים שאספנו. (אצלם הכנה בקרוב, מבטיחה).
 - משימת העל: חלוקת תצלומי נוף ותחרות בין קבוצות: מי מוצא ראשון ומסביר מה רואים?
- טקס יומולדת בטבע
- ארוחת ערב סביב למדורה (ממש מסביב, בכלל לא קרוב.. ולדאוג שהאש בתוך בור ולדליים מלאים מים בסמוך וכל אמצעי הבטיחות). החלק הזה מצריך סבא או חברים ממש ממש טובים. כמונו למשל (-: שיתחילו להכין את המדורה בערך בשלב שהטיול מתחיל.
- והכי חשוב: לערוך לפחות 2 טיולי הכנה כי זה החלק המשפחתי מגבש והכייפי! לפחות פעם אחת להזמין כמה ילדי שכנים בשביל לראות איפה מתעייפים ולאן רצים מהר.. זה גם יגרום ליותר ילדים להיות מעורבים ביום האירוע ולהלהיב את כל השאר - לנו זה עבד (-:

ומכיון שסגרנו על סיכום עונתי, נזכיר גם שכ-ל האחים של אורי התחתנו העונה...
דורדור ולולה כיכבו (לדעתם בכל אופן) כשושביני על



כולל כמובן חווית מדידת הבגדים (וד"ש לH&M) - והתעקשו להצטלם בתאי המדידה והיה שמח ומבדח.



(הבחירה שלהם - כולל פפיון שדור הרגיש שחלה עליו החובה ללבוש בשל מעמדו הרם כנושא הטבעת)
מהרגע שהבנתי שהחתן סומך על ילד בן 7 (ניחא הגיל, אבל הילד שלי..) לשאת טבעות, ידעתי שנצטרך לקשור אותן למשהו גדול שלא ניתן לאבד... לבקשת הכלה הענוגה הכנתי את המנשא הנ"ל - בהשראת תחרה על חישוק רקמה - יצא.. טוב, יצא בדיוק כמו שהיא ביקשה וזה מה שחשוב (-:

ומתנה קטנה למטבח של הזוג הטרי:



טיפ לזוגיות מאיתנו.
המקור תורגם בחובבנות אבל אני דווקא אוהבת את הגסות שהעברית שלי יצרה.













ועוד אחת בשצף הטיפוגרפיה שעבר עלי, הפעם לפינת הקפה שלי, לכבוד הספלים המהממים שקניתי...
(השראה מכאן)





















ויאללה, די
נאחל לעצמנו לילה שקט
(וגם קצב פוסטים מעורר יותר)
ובעיקר חזרה לשגרה מבורכת.
נשיקות,
בעיקר פורמת

יום רביעי, 19 במרץ 2014

יומולדת 4 של נסיכות ואבירים (או: תחי הנסיכה סופיה!) וגם פורים

כן, כן, השתבללתי רחוק מהמחשב... מה זה השתבללתי? אני מתענגת על נישנוש לחיים ורודות, על כירכום רגליים שמנמנות, על דגדוגים עד לצחוק חסר שליטה, על טיולי שוויץ בעגלה. כן, כן, זו אני. נשבעת.
כנראה שאכן פעם שלישית גלידה - כי הפעם הזו אני מגלה את החצי שנה הראשונה, שלא ממש היתה לי סבלנות אליה בפעמיים ההקודמות. אז תסלחו לי, אבל אין עליו! איזה נטע שהוא... מזל שכאן אני חייבת לשמור על הפאסון שלי (-:
חברה נושנה שהתקשרה לשאול לשלומי הקשיבה לשלל הסופרלטיבים על האמהות החדשה שלי ואז שאלה בנימוס: ומה עם הגדולים? כן, הם גם כאן. עניתי.
לקח שעתיים אבל בסוף החלו יסורי המצפון שלי לבצבץ... אז למען הסר ספקות אני מביאה בפניכם את יומולדת 4 לנסיכה-מפלצת, שהפכה במחי לידה לילדת סנדביץ' ואוי, איך שהיא חוגגת את זה... שיהיה מתועד שאני לא מזניחה (-:

קונספט הנסיכות והאבירים הוכתב כמובן על ידה, מעבר לכך היא נתנה לדורדור יד חופשית בתכנון... הוחלט על סיפור מסגרת שבו יופיע דרקון זללן שיגנוב את העוגה והילדים, שיתחפשו לנסיכות ואבירים כמובן, ימצאו אותו ויזכו בעוגה חזרה. מה שהוחלט, הוחלט.

אז אחרי שנעצתי ונעצתי בפינטרסט, החלטנו לבנות טירה מקרטונים! כמובן שבאותו הבוקר רוקנו את המיחזור ולא מצאנו קרטונים "שווים"... אורי נאלץ להעלות תמונה של טירת קרטונים אמריקאית ששלחתי לו לווטסאפ, עם הכיתוב "זה מה שאשתי מכריחה אותי לבנות. למישהוא יש קרטונים?" - טוב, לפחות ככה אני מדמיינת שזה קרה כי 10 דקות אחרי שהבהרתי לו שתפקידו להשיג קרטונים הוא התקשר לספר לי שקישרו אותו למנהל מפעל קרטונים בדרום, והוא נוסע להביא כמה...

וככה החלון בטנדר נראה כשהוא חזר הביתה....









הקרטוניאדה של השבוע שקדם ליומולדת היתה אדירה, הטלויזיה שלנו נשכחה והילדים עסקו כל יום בהכנת קטעים מהטירה:


את שער הטירה הם הכינו בעצמם (בשיתוף החברים מהמושב), השחילו אזיקונים ובנו אותו לבד, הכינו את המשחקים להפעלה מקרטונים ועסקו בציור סקיצות לכ-ל הדברים שהם תיכננו שאעשה בלילות...
אני, אמא גאונה שכמותי - נתתי להם לצבוע במכחולים דקים טירה ענקית מקרטון (-:
אז אנחנו תיקו.

סגר לנו כמה אחה"צ של שיתוף פעולה נדיר!




(כן, אלולה צובעת בנעלי עקב אדומות. זה מה שעלה לנו להגמל מהמוצץ והן שחוקות כבר לגמרי...)



בבוקר שישי (לאחר שסיימתי בגאווה להכין את העוגה) התכנסנו בדשא של הסבים, אורי, וחברה שסונג'רה לעניין ובנינו - רק המבוגרים -בשמחה גדולה את הטירה. זה היה החלק הכי כייפי בשבילי..

אם כי ראוי לציין שבעיקר הנקתי...

הילדים הוזמנו לבוא מיד אחרי הגן בשישי, ואורי נסע להביא את אלה קצת קודם.
כשחזרו הסתבר שהוא לקח לעצמו חירות אומנותית ו"נכנס לדמות" - הוא הגיע לגן עטוף אלבד אדום והציג את עצמו כדוני הדרקון (??) וחטף את אלולה! בדיעבד הסתבר שהעניין עורר התרגשות גדולה ויצר טיזר רציני, אבל שלפחות חברה אחת איימה בהעדרות מפחד הדרקון הנורא...




דור ויונתן השכן, קיבלו גם הם הקפצה מוקדמת מביה"ס וישבו ברגעים האחרונים לסיים להכין ללולה את מתנת יום ההולדת שהם בנו לה.. כסא מלכות! חמודים...

היא התרגשה כמו שרק היא יודעת (בפנים קפואות וחצי חיוך...) והתעקשה שירימו אותה על מבנה העץ-קרטון-גואש הרעוע הזה.







כשהילדים הגיעו חיפשנו אותם לנסיכות ואבירים...

כל ילד קיבל שקית נייר חומה עם שבלונת ספרי של כתר ובתוכה הציוד הנדרש (חרבות, מגנים, חצאיות, שרביטים... 4 פוליגלים וגליל אלבד - אין על החומר הזבלי הזה, 30 ש"ח לגליל ונשאר עוד הרבה...)







חדי העין יבחינו שהיו גם שרשרות להשחלה עצמית...
האמת שזו היתה פעילות שנועדה יותר בשביל להעסיק את הילדים שלי לפני.. אחה"צ גשום אחד הם ישבו והכינו 60 חרוזים מבצק מלח שאחרי האפיה ריססנו בספרי זהב. פעילות חמודה לסתם אחה"צ וחסך לי כסף על חרוזי זהב (-:















לצד הטירה הצמדנו קרטון שעליו ציירתי את ה-נסיכה, הלא היא הנסיכה סופיה הראשונה - הדמות החדשה של דיסני שהילדים מאוהבים בה... החור לפנים היה מאוד מוצלח (אבל אין לי אישורי הורים לצילומים...)

















תוך כדי קישוט המגנים/שרביטים בפינת יצירה שדורדור הפעיל בעצמו, והכנת כתרים מבלונים - תחנה שהפעיל יונתן השכן - הם היו כלכך מבסוטים מעצמם שהם מפעילים ומכינים, היה שווה את הכל- הוגשה גם ארוחת צהריים על טהרת הפלאפל-צ'יפס-סלט בקדמת הטירה.
הילדים המורעבים שהגיעו ישר מהגן לא שמו לב שאין ממתקים ואני הייתי מבסוטית.
ואז...
אז אספתי את כולם בתוך הטירה לטקס יום ההולדת, אבל כשהנפתי בדרמתיות את מכסה התבנית גילינו לתדהמתנו... שאבוי! העוגה נגנבה! ובמקומה נותרה עקבה אחת. עקבת דרקון אדומה ליתר דיוק.

מיד זחלנו החוצה מהטירה והילדים התחילו להתרוצץ ולחפש עקבות דרקון שדור החביא בגינה קודם - הצלחה גדולה ופעילות חיובית להוצאת האנרגיה.














העקבות הובילו אותנו למשחק שאפשר לומר שהיה דומה לבאולינג... בשבוע ההכנות הילדים ציירו דרקונים על גבי קרטונים (כי מה עוד אפשר לעשות עם כל כך הרבה קרטונים?!), תקענו אותם על גלילים וכל הנסיכות והאבירים התבקשו לבעוט בכדורגל ולהפיל את הדרקונים.

היה חביב.. לא מרשים במיוחד אבל נחמד.






ואז אלה ואני לימדנו את כולם חמשיר שחיברנו שישכנע את הדרקון להחזיר את העוגה, התאמנו, התאמנו, והמשכנו לרוץ ולחפש אותו ואז... אז מצאנו.
מצאנו את הדרקון הזללן וצעקנו עליו נרגשים את הדיקלום הסוחף שהסתיים במשפט האלמותי:
"אל תהרוס את המסיבה / דרקון זללן - תחזיר את העוגה!"

החזיר.


(כאמור מינימום השקעה בתחפושת הדרקון.. ועדיין נרשמו שתי נסיכות מבוהלות...)









עוגת טירה ורודה כמובן.

זהו.
















אה, לא, קודם היה צריך לפרק את כל הטירה...




חלקה הובא לגן לבקשת הגננת ומשמש עד עצם היום הזה כארמון אחשורוש













ואז היה זהו.

אני יודעתֿ, עמוס ומלא תמונות.. אבל מה, לא נראה קצת פורים אם כבר התכנסנו?
בטח נראה.
דור המלך שעשעה לי חיים קלים בתחפושת נינג'ה:


מצאנו ברשת הדרכה לאיך להכין מחולצה כיסוי ראש נינג'ה והוא התלהב מזה כלכך, חולצה שחורה שציירתי עליה (בכל זאת הוא היה חייב להרגיש שאני עובדת בשבילו..) וטרנינג שחור. חיפשנו בגוגל איך כותבים ביפנית דור - העתקנו את האותיות ועזרתי לו לכתוב אותן על החולצה מאחור.
גזרתי לו סרטים מסאטן זהב ואנחנו מסודרים.

הוא סיכם: היו הרבה נינג'ות אבל שלי הכי מיוחדת! דייני.







וככה זה נראה בגשם...


את משלוחי המנות הכנו בסגנון פניאטה, קרפים גזורים שמודבקים בשכבות על קופסא - יצא מתוק בעיני.












אלולה השאירה אותי במתח עד הרגע האחרון, אבל בבוקר פורים התרצתה ולבשה את תחפושת הטווס (בניגוד לאיומיה ללבוש רק את תחפושת הנסיכה הקנויה שקיבלה מתנה מהחברים ליומולדת..)



החצאית, שאני מאוהבת בה, קלה-קלה, בהשראת התחפושת הכי מפורסמת בפינטרסט (-:
תפרתי לה שמלת פליז טורקיז פשוטה (כמו שעשיתי כאן) וחיברתי אליה את החצאית שלא תיפול...
ציפיתי קשת בפליז מאותו הצבע וחיברתי אזיקונים שחורים - (תמיד נעלמים לי מנקי המקטרות כשאני סופסוף רוצה להשתמש בהם!) שבקצה עיגולי לבד כחול מודבקים עם דבק חם.
סה"כ ציפיתי שהיא תדרוש ממני הרבה יותר השקעה...


כשהגענו לגן היה רגע מתוח, שבו היא נתקלה בטווסית קנויה מהחנות (שמבחינתה שווה בכמה רמות יותר) אבל התגובות הנלהבות של הגננת פתרו את העניין...
אה, וגם האיפור הנוצץ שהרשתי לה בהחלט עזר ((-:






ונטע?
נטע התחפש לשומר מסך... הוא כבר רגיל בכל זאת.

כי אני לא אוהבת לחפש תינוקות
כי בבית היה רק פוליגל אדום
כי אורי ואני מיצינו את פורים...



אורי חתך מסגרת, הוספתי אייקונים וחיברנו באזיקונים לעגלה.













היה משעשע.
מקווה שלא התשתי, נתראה בשמחות, ותשאירו ד"ש שאדע שיש כאן עוד מישהוא...
נשיקות,
בעיקר פורמת