יום שלישי, 28 באוגוסט 2012

עוד "יום ראשון" ושמיכת חתונה

פעם, מזמן, כשעוד היה אוגוסט (מבחינתי אוגוסט נגמר כשהגן התחיל..) קיבלתי מייל. דווקא מהסוג שאני אוהבת לקבל.. גליה כתבה לי שאחותה מתחתנת והיא חייבת להכין לה שמיכת טלאים אישית ומיוחדת אבל היא יודעת שאין זמן. וגם שהיא ביקורתית נורא. שאני אדע.
באותו רגע כבר היה לי ברור שהשמיכה הזו תתפר על שולחני. לא מסוגלת לסרב לאתגרים. אינפנטילית כזו.
זה התחיל מבקשה לשמיכה שמציגה סילואטה של זוג - בשביל שיהיה כמה שפחות פרטים ונספיק בזמן לחופה.
מפה לשם, ברצף מיילים משעשע ומהנה, נרקמה לה בכמה לילות לבנים שמיכה המגוללת סיפור זוגי:













חשבתי שצילמתי הכל, אבל בעצם צילמתי לפני התיפורים את הפרטים אז תדמייני את זה ממש מוצלח בסוף... עדיין אני לא מוותרת ומלאה בפרטים. מה אכפת לי שזו לא אני שהכרתי בפאב על כוס בירה...

















אנחנו דווקא גם אימצנו חתול (יותר נכון נזרק לפתחנו) אבל הוא היה ג'ינג'י ולא חתול אפור ושרמנטי...

















אהבה לפסטה...




זה הריבוע החביב עלי, גם בגל הבדים ובעיקר בגלל סלסול הפסטה שמתחבר לסלסול בבד הינשופים










ידעתם שהוא מנגן לה בגיטרה? עכשיו כן (-:


















הצעת הנישואים















וכמובן החתונה...





וככה השמיכה נארזה, בצירוף ברכה (ריקה כמובן) עליה תפרתי שאריות מכל הבדים של השמיכה. שיהיה.











והזוג שלי שקם ב5 בבוקר לדגמן את השמיכה כשהיא מגוהצת..

אל תדאגו הוא קם בכל מקרה ב5 בבוקר, פשוט נדרש להחזיק שמיכה רגע לפני הנטישה.
מעניין איך הייתי רוקמת את זה, אה?









גליה ביקשה שמיכה בודל 200 על 120 ס"מ ובלי מילוי, שתהיה רכה ונעימה להתכרבלות מול הטלויזיה. האמת שחששתי מעבודת הפרך שלי שתתבזבז על פיקה, אבל יצא רך ונעים בזכות התיפורים.
רגע, עוד שויץ קטן בפינות המושלמות שלי..



גאוותי היחידה בעולם כרגע - הילדים יצאו מכלל שליטה (נהנים בגן - מוציאים עלי הכל בצהריים), בעלי בורח מהבית ב5 בבוקר וקיבלתי 88 בעבודה שהקזתי עליה דם.
 you win some youe lose some  אני מניחה (-:







בלילה שלפני השנה החדשה הספקתי עוד להכין לדורדור מתלה כיסים של הא'-ב':

ואיך לא שאלתן אותי על אספת ההורים? איך?

אני בועד, אגב, למרות שנשבעתי שהשנה לא. אבל ישבתי קרוב מדי לגננת החדשה, זה בגלל שהספסלים היו לידה ולא התחשק לי שוב לראות איך חצי טוסיק שלי לא נכנס בכסא גן. אז באספת הורים (זו שלא התעניינתן בה) כמה אמהות הביעו חשש מהשילוב של הגילאים (4-6) בגן.
השנה דור מהגדולים שבגן ומסתבר, מהשיחה עם האמהות, שאחרי גן חובה מגיעה כיתה א'. תמיד זה היה ככה?

הגננת ניסתה להרגיע את הרוחות (אמא מימני: אבל איך הם יתכוננו לכיתה א'?) ולספר שיהיו קבוצות למידה, יכירו את אותיות הא'-ב' (אמא משמאלי: מה הם שוב ילמדו את האותיות?), דיברה על אוריינות - בשלב הזה היא איבדה אותי כמובן. הייתי עסוקה בלהתכווץ בכסא (ז"ת בספסל).




שוב ילמדו את האותות? שוב? מה רק אצלנו א-ב זה לגדולים.
כמה פעמים השנה הוא חזר מהגן ורצה שאלמד אותו לקרוא? "כל אחד בקצב שלו" עניתי, מתכוונת בעיקר לקצב שלי. ללמד לקרוא? כשאפשר להספיק לנוח 45 דקות לפני שאלולה חוזרת מהגן?
יכולתי לשנס מתניים ולהתחיל במלאכת החברות עם בני, לפצוח בלימוד משותף ומהנה. החלטתי להכין איתם עוגיות של א-ב ולהשאר ערה בלילה לתפור כיסים. כל אחד בקצב שלו (-:

בכל מקרה, המתלה נתלה וזוכה בינתיים להצלחה.
הכיס התחתון השמאלי (שאין עליו אותיות) מיועד למשחק שלנו - אני מחביאה לו משהו והוא מנחש לפי האות שאני מגלה לו מה זה/ מוציא וממקם בכיס הנכון וכו'.
חביב.












רציתי להתחיל מסורת צילום של היום הראשון לגן עם איזה אביזר מגניב (לוח גירים שהם יחזיקו) אבל הייתי עסוקה במתלה הכיסים (אין, ביצה ותרנגולת זה החיים שלי) והבנתי שלעולם בלילה שלפני הגן אני עוד אהיה עסוקה בלתפור עוד משהו אחד קטן. נו, בשביל זה יש בועות קומיקס בתוכנות עריכה. בהזדמנות אני צריכה לכתוב פוסט על "כל מה שראיתי בפינטרסט וניסתי לעשות אבל לא הצלחתי".


(אלולה ממחזרת את הקשת מתחפושת אילת מטיילת. שוב.)

















שתהא זו שנת גנים נפלאה לכולם וחיזוקים לאמהות שהתחילו את כיתה א'. לאלו שכבר בתיכון באמת שאין לי מה להגיד. כל הכבוד? (-:
נשיקות,
בעיקר פורמת

יום חמישי, 23 באוגוסט 2012

האדם הקדמון ממציא קבב אצלנו בגינה
















כשעינת הציעה לי להשתתף בפרויקט יצירה בהשראת ספרים שמחתי מאוד.
שמחתי מאוד ותהיתי איך לעזאזל מכניסים באוגוסט עוד משימה כבדת משקל שכזו... כמובן שהיה ברור שאבחר בספר שיתן לי השראה לפרויקט שמחכה בשקט להעשות עם הילדים ורק לא ידעתי איך..


כשדורדור היה קטנטן הגננת שלו שמה לב שאנחנו מאוד פיזיים איתו - חיבוקים חזקים וממושכים, הרבה משחקי מגע, והסבה את תשומת ליבי שזה לא רק משהו מגיע ממני אלא צורך אמיתי שיש לו בתחושות חזקות - לא ילד של ליטופים מרפרפים. זה מאוד הפתיע אותי וגרם לי הבין שגם אני כזו ובמהלך הזמן למרות שבאמת רציתי להיות אמא למופת ולטפל בצורה יצירתית בעניין- בעיקר התפללתי לפני כל אספת הורים שלא יזכירו את זה שוב. זה לא עבד כל כך.








 כשגדל הילד היה צריך ללמד אותו מה נעים לאחרים ואיך לרסן את עצמו קצת במגע פיזי כלפי הסובבים אותו והמשחק האהוב היה "אמא עושה ממני עוגה": הייתי מכינה מממנו בצק, לשה אותו, מעצבת צורה עגולה ומכניסה לתנור מחבק, בקיצור - כל מה שאני לא עושה במטבח (-:
עם הזמן הוא התחיל להרתע מעיסוק בחומרים ויצירה "מלכלכת" ואני משתגעת... לצייר רק בטושים נראה לי כלכך מגביל...














ואז הציעה לי הגננת הנהדרת של אלולה (שקישרה לי את הקושי בויסות תחושתי להרתעות מחומרים טוטאליים כאלו כמו עיסת נייר) לבנות איתו במוץ. לא בבוץ אלא בבוץ מעורבב עם עשבים, משהו חזק יותר.
כמובן שאמצתי מיד את הרעיון - וב"אמצתי את הרעיון" אני מתכוונת שתייקתי אותו במוח ברשימת הלעשות.. ושם הוא נשאר. נו, אמא כזו.














אז כנראה שרק הייתי צריכה השראה (-:




בנינו מערות בוץ ועשבים והוספנו בובות אצבע מצחיקות. היה נורא כייף. לשנינו (-:









וזו הזמנה לקפוץ לעינת, לראות את ה"איך עושים?" המלא ששעשע אותנו באוגוסט בהשראת מאיר שלו ויוסי אבלועפיה, במסגרת פרויקט השראה ויצירה מספרים אהובים:



נשיקות,
בעיקר פורמת

יום ראשון, 19 באוגוסט 2012

תגידי שלום לדודה...

מהיום אני דודה (-: לראשונה בחיי הפכתי לדודה והאמת? זה די נחמד.
קיבלתי אחיינית קטנטונת ומתוקה ולמרות שהכנתי את עצמי לא להתבאס אם לא יקרה כלום כשאראה אותה (בכל זאת, אני לא חובבת ילדים גדולה למעט אלו שלהם אני מחוייבת) - היא הרחיבה לי את הלב. נשבעת.
כמה כייף לראות תינוקת קטנה שהרגע הגיעה ופשוט להנות מלחבק אותה: בלי שיכאב, בלי תפרים, בלי.. טוב המסר ברור. לא צריך להיות גרפיים. אבל גם: כמה נחמד להיות במחלקת יולדות וללכת רגיל בגב זקוף ורגלים צמודות. זהו. לא אוסיף עוד דבר.
דורדור הכין להם ברכה והשאיר אותי צוחקת על הרצפה אחרי שראיתי אתה:


אחי ואשתו חרדים כשרים למהדרין,
ואני רואה איך הוא בהתחלה צייר שני אנשים ואז "נזכר" שהם לא בדיוק כמונו וטרח להוסיף לה חצאית...והמטפחת והציציות בעיני - שוס!








העברתי לאמא שלה את כל הספרים שנאחזתי בהם בלידה של דור - עקרון הרצף, עיסויי תינוקות, לוחשות למינהן, וחשבתי לעצמי שאני מקווה שהיא תגלה מהר שלא כתוב שם דבר מועיל ושהיא באמת כבר יודעת הכל. אלא אם היא מתכננת לשוב לעבודה בשדה עם השבט ואז עקרון הרצף יכול לתרום להשתלבות (אני בעד כמובן).


אחת סבתא יפה ושתי נכדות (-: שלישיה חמודה, נכון?






היום בו היא נולדה היה לי מאוד שמח, אבל כמו ששמעתי את דורדור מסביר לאלולה: גם כשאני שמח עכשיו, אני קצת עצוב. הרבה דמעות של חוסר ליוו אותי והחלטתי שאני חייבת להתעודד. רק מה? אוגוסט עם ילדים לא משאיר לי זמן למפגשי ההפוך עם החברות שלי.. בקיצור, החלטתי שעכשיו כשאני דודה מותר לי להרשות דברים שאמא לא מרשה.
ככה זה עובד, לא? רק אח"כ הבנתי שככה זה עובד עם ילדים של אחרים.
פנינו לסיעור מוחות משולש והילדים הציעו ערב הפוך: קודם קינוח (כאילו יש אצלנו קינוח.. על חביתה הם מודים לי) ואז סרט ואח"כ משחקים. אני הסברתי שלהבנתי ערב הפוך זה שקודם הולכים לישון ואח"כ אוכלים ארוחת ערב, לא תפס.
ההצעה הבאה שהועלתה: ערב ממתקים. מפתיע.
מה שמפתיע באמת הוא שזרמתי איתם (-:
פסענו בצעד קל לצרכניה להצטייד בגלידה, הצרכניה ממש מאחורי הבית אבל בשביל להגיע אליה בדרך קיצור צריך לעבור בנתיב סתרים מרגש - מעבר בין שני בתים:



כבר הופך את העניין להרפתקה נחמד.














ובהזדמנות זו קלוזאפ על השמלה של אלולה

 גופיה שהתלכלה וציירתי עליה, הוספתי עוד פיסת טריקו כחצאית וגם עליה קשקשתי והיא מתה עליה. מחזיק מעולה כבר יותר מחצי שנה בכביסות - לא בצבעים הבוהקים של ההתחלה (הורוד היה ורוד זוהר..), אבל מספיק טוב לנו.













ולעניינו: חזרנו הביתה, ועשינו לאורי "הפתעה" - הילדים ערכו שולחן על השטיח בסלון:


זה הרגיש מאוד פטריארכלי, אורי חוזר מהעבודה והילדים דוחפים אותו נלהבים למקלחת: תתקלח ותתלבש בחדר ותנוח ואנחנו נקרא לך! זה היה הרגע הקשה בו התאפקתי מאוד מאוד לא לצעוק שהי! אני הייתי אתכם כל היום והוא סתם עבד ודיבר עם מבוגרים והלך לשירותים מתי שבא לו (לבד) אז אם מישהוא צריך עכשיו כמה דקות לנוח... אבל, התעלתי על עצמי. לכמה דקות.








למנה ראשונה: פסטה עם שוקו!

אני זוכרת שאמא שלי עשתה לנו את הספציאליטה הזה כמה פעמים, משום מה זכרתי אותו כטעים.
בוא נאמר שהוא משביע ומריח טוב.

הילדים השתגעו מזה אבל אחרי כמה כפות עברנו לפסטו. לא להלחץ, קיבלתי מתנה מחבר, לא עשיתי בעצמי.
(אחרי דין ודברים שכלל האשמות חמורות מצדי, אמא שלי הזכירה לי שהיא היתה מוסיפה גבינה לבנה. כן, זה בטח עשה הבדל...)




ולמנה עיקרית: גלידה שהם בחרו בעצמם.
עכשיו תביני למה אנחנו אף פעם, אף פעם לא נותנים לילדים לבחור גלידה.


הסיבה הברורה היא הטעמים שהם רוצים - "בומבה"??
והם אפילו לא מכירים את הארטיק! אבל הניחוח הזול שיכר אותם כנראה.

הסיבה העיקרית ,אגב, היא שאם הם יבחרו גלידה - הם ידעו שיש גלידה. ועוד ירצו לאכול אותה. המנוולים.










וכך, בצרבת קלה, התישבתי להכין לה מתנת "ברוכה הבאה לעולם", אבל אז נזכרתי שעדיין לא עטפתי את המתנת לידה הקודמת שהכנתי, אחת שהיתה אמורה להימסר לפני חצי שנה ליובל (אחות גדולה) והתינוק הטרי, דאז, יואב...
אז בצעד לא אופייני החלטתי לסיים משימה -משימה:



















רקמה לחדר ילדים שהכנתי מזמן מזמן... מיקס איורים מתירס חם בים-בם-בם:








איזה כייף היה להכין אותה (-: שילוב של איור באקריליק עם רקמה ושאריות בדים.
אין על הנאיביות של אורה אייל.







ועכשיו סופסוף נעטפה (עם הספר) ונמסרה לאמא האהובה.















אז שוב אני בחוב (חיובי, חיובי) של מתנת לידה.
כמו שניכר אני מנסה בכל כוחי למצוא שימושים לציורים של דור - הגורם מס' 1 לאי הסדר בבית (ואני לא נסוגה מההצהרה הזו, ולא - כמה שאריות בדים בסלון זה לא אי סדר). בינתיים ניסיתי עטיפות למתנות, המרה לברכות ותיעוד. אה, וגם רקמה אחת. אז רעיונות פרקטיים באמת יתקבלו בשמחה (-:
תחזיקו מעמד, עוד שבוע מתחילים שגרה..
רק בשורות טובות ונשיקות
בעיקר פורמת

יום ראשון, 5 באוגוסט 2012

יומולדת פיות ביער הקסום





כן, נכון, אני לא אמורה להטריד בימי הולדת עד פברואר לפחות.. והנה אני חולקת מתכון ליומולדת פיות עם המון תמונות.

זה רק כי לעופרי היתה יומולדת 4.







ועופרי, היא מהאהובות עלי. מעבר לזה שהיא חכמה ושובבה (ועוד המון סופרלטיבים) היא הבת של ההורים שלה.
ואת ההורים שלה אני אוהבת מאוד מאוד. בעצם, אם לא ההורים שלה לא הייתי כותבת סמינריונים ולא מצלמת ימי הולדת ולא מתהלכת כאילו הכל כרגיל... הם אלו שלא ניסו "להציל" אותי ממקום מאוד חשוך אלא פשוט התכופפו, לבור הזה שהייתי בו, והחזיקו לי שם את היד. עד שאני אצליח לצאת מדי פעם לנשום אויר בעצמי. בלי לחץ. ("קוראים לזה תמיכה, יש לנו אם בא לך לנסות") ובקיצור - רציתי מאוד להגיד להם תודה אז עשיתי את זה דרך עופרי.
שאני אוהבת מאוד, כבר כתבתי? (-:


הכל התחיל במתנה שלנו, שהיתה כמובן חלק מהמערך הכולל של היומולדת:
תלבושת פיה סגולה (אוי, כמה שהצבע הזה היה מוכתב..), הכוונה היתה להכין משהו "ביתי" ולא פורימי מדי ונראה לי שזה הצליח.
היא כמובן מאוד מאוד התרגשה...


השרשרת חלק מהסטיילינג שלה...
חצאית הטול עם שכבת הסאטן וגומיות וצמידים תואמים, זה כבר ביצוע שלי.
כנפיים צורפו כמובן וגופיה תואמת.










והמתנה המשיכה ליומולדת פיות ביער קסום:
היער הקסום היה יער אמיתי ליד הקיבוץ (הקצת פחות קסום) ועל הדרך הרווחנו גם טיול הכנה עם הילדים ששיתפו פעולה עם ההכנות.

(הוכחה שעשיתי משהו עם הילדים.
לגזור ולשמור לספר זיכרונות החופש המומצאים שלנו).







מכיום שהפינה שנבחרה מצויה במרחק הליכה של 15 דקות מהחניה הכנו סימני דרך משפחתיים - בנקודת המפגש חיכתה תיבה מקושטת













וכל משפחה הצטיידה במפה ליער הקסום


 (זה היה מוצלח כי כל אחד הגיע בקצב שלו והתכנסנו לאט לאט בפינת היער, שם אירגנו את האוכל והמסביב)









ציירתי פיות (כמו אלו ששמתי על המפה) שחיכו לחברים בנקודות במסלול הקצרצר
ומכל פיה השתלשל טוש-חותמת איתו הוחתמה המפה - עד ההגעה המיוחלת ליער הקסום.



אני בטוחה שהיו אנשים שעברו בדרך וחשבו שהנה כאן היתה מסיבת טבע מוצלחת...







שמרנו על הכל פשוט ובמידתנו..



ז"ת המון גבינות משובחות וסנגריה מחוזקת היטב. היטב.











 הבאנו תחפושות מהבית והקמנו פינת תחפושות חופשית, במפתיע הילדים שלי חלקו עם כולם בלי בעיה.
 אולי זה האויר בלי מזגן שגורם להם להתנהג בצורה שקולה הגיונית.




ועמוק בתוך היער (ורחוק מההורים) סידרנו פינת יצירה מאוד מוצלחת שהציעה צבעים ונצנצים, עם דפי צביעה שהיו שוס מילדיסקו.







משפחה נוספת הביא איתה איפור ודורדור קיבל "איפור של אביר" וכל שאר הבנות "איפור של זונה מרובע צרפתי זול במיוחד באמצע המאה ה19". נו, תקופתי כזה. מאוד במודה עכשיו.













ההיילייט של האירוע היה חבילה עוברת (רעיון שגנבתי בלי בושה מכאן) שבמקום משימות הכילה רמז בחרוזים שהוביל לאחד המשתתפים, המתח גדל וכולם היו מרותקים לשמוע מה כתבו עליהם... ולראות מה ההפתעה בסוף (צמידי סוכריות).













וטקס היומולדת:

כמובן שגם כאן היתה פיה סגולה (שהתעופפה ישר מהחנות)











אח אויה! התברר שיש רק חמש עוגות ואנחנו כה רבים... אז נשלפו קאפקייקס, ציפויים ועוד - והשמחה היתה רבה:




אפילו את הקרם הילדים מרחו לבד עם מקלות ארטיק.
סיפק תעסוקה רבה.







אלולה ציפתה בריכוז רב עד שהחרמתי את קופסת הסוכריות הסגולות. 37 שכבות של סוכריות איימו לקרוס ולקבור אותה תחתיהם אז לא היתה ברירה, והגאונים האמיתיים חזרו לסיבוב קישוט נוסף אחרי שבלסו את החלק העליון בלבד.
קסום לא?













אין ספק שהרבה יותר כייף להכין יומולדת שהמוזמנים הם משפחות ולא 40 ילדי גן..
ורשמתי לעצמי שפיות זה שווה (-:









חוזרת לגיגית,
נשיקות
בעיקר פורמת