יום שלישי, 12 באפריל 2011

עונת העכבישים (כאילו, איך יודעים שבא אביב?)

אלו מכן שמנהלות משק בית לתפארת, מנקות ומתכננות את הפרוייקטים לפסח בטח כבר שמו לב שהעכבישים כבר כאן, האביב הגיע (-: אצלנו כמובן שהעכבישים מבלים כל השנה אבל עכשיו במיוחד, הקולקציה הורחבה - מבחר גדול ומגוון על המדפים...
בד"כ אני שמה לב רק ל"מתאבדים", אלו שבשביל לזכות בהצצה חטופה בגופי העירום מוכנים לסכן את חייהם במקלחת, אבל בשבוע שעבר נזקקתי להם והם מצדם, לא אכזבו.

בגן של דור הונהג פרוייקט בו כל שבוע יש ילד מיוחד, שזוכה לכל תשומת הלב, יושב ליד האלוהות בכבודה ובעצמה (הגננת), מחלק דברים, קורא לילדים, מזמין, משלח ועוד כלמיני פעלים שלא ירדתי לסוף משמעותם בהתנהלות יומיומית של גן מועצה נורמטיבי.
במהלך כל שבוע כזה ההורים נדרשים להגיע ולהעביר פעילות לכל הגן בנושא שהילד בוחר.. (זו יעילות בניהול גן, לא?) בתחילת השנה הובהר שהנושא אמור להיות משהו שקשור לטבע אבל מהר מאוד התחרות גברה והנושא הפך להיות "הדבר הכי מגניב שהילדים שלכם לא ישכחו ויספרו עליו בשביל שתכנסו ללחץ". אחלה נושא, מתאים לכ-ו-ל-ם.
וכן, גם דור הפך להיות ילד מאוד מיוחד (המבט המזלזל שהיה לו כשניסיתי להסביר שאצלנו הוא תמיד מיוחד.. אוי, אוי) וככזה התחלתי לתכנן פעילות (ז"ת לחשוב עליה בהזדמנויות שונות). בנושא טבע כמובן, כי אני חננה.
התיישבנו בארוחת הצהריים לסקול את הרעיונות העלובים שלי - להכין ערוגה בגן -"אבא כבר עשה את זה", ליצור עציצים- "לא", משהו שקשור לפריחה ואביב? "אמא," הוא קטע את הרצף המתסכל, "יש לי רעיון".
אני יודעת שהורים אמורים להזין ולפתח חשיבה מקורית אבל אני פשוט שונאת את צירוף המילים הזה.. "אני אוהב גיבורי על, נכון? אז בואי נעשה פעילות בגן על גיבורי על".
ניסיתי להסביר לו שזה לא יעניין את קומץ קוראי הבלוג כי כבר דנו בנושא בפורים, אבל האוזניים ערלות.
התלבטתי אולי לתפור משהו, לפסל איתם, להשקיע.. מפה לשם והנה הגיע הלילה שלפני (-: אכן, זה היה צפוי.

גיבור העל שנבחר היה ספיידרמן (בשביל החידוש) ואני יצאתי למסע ציד ברחבי הבית - כאמור כל העכבישים שיתפו איתי פעולה ותוך כמה דקות נחו להם, נדמה שבשלווה, בקופסא מחוררת.
ואז פתאום חשבתי שאולי זה לא בריא להכניס כלכך הרבה סוגים לקופסא אחת, בכל זאת מי מכיר את הדינמיקה שבין פינות ביתי? בטח שלא אני.. השארתי אחד חמוד ומרשים והשאר שוחררו אחר כבוד ותודות מקרב לב.



באישון לילה התחלתי לשרבט איורים לספר שיגולל את סיפורו של ספיידרמן.. נחושה להכניס קצת אלמנטים חינוכיים ואולי להרוויח נקודה או שתיים אצל הגננת.

הרעיון הכללי היה להכין ספר - להקריא - תוך כדי לימוד ומשחק - ובסוף לצבוע את הספר ולשחרר את העכביש הנחקר.
40 דקות. רוצי.



לא אלאה אתכם בכל התלאות המצונזרות שפיטר איש העכביש עובר בסיפור שלי (ברור שאין רעים, אין מפחידים ואין רומנטיקה - איכס), רק אספר שהיתה לו מעבדה (לקח לי זמן להבין איך מציירים מיקרוסקופ).. והוא למד על עכבישים (כמה רגליים יש לעכביש? איך מיוצרים הקורים?) - זה היה השלב בו שלפתי את חברי הנאמן שבקופסא ודור עבר בארשת חשיבות עצמית בין כל הילדים והשוויץ..
חינוכי או לא??



ויום אחד הגיע למעבדה עכביש מאוד מיוחד (בכלל לא דומה לאלו שבמושב..)








בקיצור, פיטר התחיל להרגיש מוזר וגילה שיש לו תכונות של עכביש (אילו תכונות יש לעכביש?)

והחליט שהוא יהפוך לגיבור על שעוזר לאנשים במצוקה (מה זה מצוקה? אהמממ.. לא ראיתי את זה מגיע.. החיים טובים כאן)









אבל הוא לא הצליח להחליט מה תהיה התלבושת שלו



כאן הגיעה ההפוגה הקומית וקרעתי אותם מצחוק עם ההצעות שלי (נעתי בווירטואוזיות מרשימה בין כובע ליצן לחצאית ורודה.. הומור משובח)














בין לבין ערכנו משחק מתחוכם בו לימדתי אותם את תנועת הוצאת הקורים של ספיידרמן (ולא האמנתי שאני מלמדת כאלה שטויות.. באמת, איך שהגננת המשיכה להתנהל ברצינות זה נשגב מבינתי), התאמנו כשאני מנסה לבלבל אותם (צריך להוציא קורים רק כשצועקים "ספיידרמן!" ולא "ססס...וכריה!" או "ססססביבון!", "ססססלט חסה!" - הבנת את הרעיון..).



ואז שאלתי אם הם היו רוצים את הספר (דפים מחוררים קשורים בסרט..) המיוחד (הכל מיוחד השבוע) והחד פעמי של ספיידרמן - משום מה נרשמה התלהבות והם הבטיחו שיעזרו לי להפוך אותו לצבעוני - פרקנו את הדפים ששרבטתי בטוש שחור והם צבעו ואח"כ התאמנו על ספירה ומספרים - בשביל להחזיר לפי הסדר -




ולסיום סיומת חביבה:
העכביש הוחזר ושוחרר למצהלות שמחה, בתקווה שישרוד בטבע הפראי רחוק מהאמבטיה מלאת הזבובים הטעימים שאליהם הוא רגיל..

קיבלתי מזמן חגורת ספיידרמן לילדים מהשכנה המופלאה שלנו - חשבתי שיהיה מצחיק לבוא איתה אבל.. היא לא נסגרה (גם אני צריכה לעבור לתפריט זבובים) ולכן הוענקה בסוף הפעילות לדור. שיהיה מבסוט.






הם נראו די מרותקים, צחקו במקומות הנכונים, נורא רצו לצבוע (למה? אתם לא צובעים כל יום כל היום?), היו חמודים באופן כללי והזמן עבר מהר.
בצהריים כשחזר מהגן שאלתי אותו איך היה?

"כל הילדים אמרו שהיה משעמם אבל אני מאוד נהנתי. את שמחה, אמא?"
מאוד שמחה.



(-:
בעיקר פורמת

יום חמישי, 7 באפריל 2011

(קצת מ) תערוכת צבע טרי4

אתמול חגגתי בערב קולטורה עם החברות הטובות, תענוג צרוף.. כותבת רשומה מהירה עם המון תמונות בשביל שאולי עוד תספיקו לקפוץ (עד מוצ"ש).
התערוכה עצומה בגודלה ובאמת אפשר למצוא בה הכל - מציור בצבעי שמן לוידאו ארט, מיצגים קינטיים וכל מה שבאמצע.. ניסיתי להצטמצם ולהביא את מה שראיתי שעניין את שלושתנו (וכי חייבים לסנן..).

ביתני הגלריות היו קצת עמוסים בצופים אבל גם עמוסים בטובין, עדיין ההסכמות הגדולות קרו בעיקר בביתן של האמנים העצמאיים - אלו שעדיין לא קיבלו את ההזמנה המיוחלת להשתייך לגלריה.. אז החלטתי שנתעכב שם ברשומה הזו:

לילך בר-עמי, שהעבודות שלה ריתקו אותי מהמקום היוצר, המסוקרן של "איך?"











ועוד אחת:








והציגה גם את הבריטניקה לנוער (או משהו בסגנון) הגזורה הזו



שעוד יותר מוצלחת בעיני.







אדם שר שצייר אקדח סוכריות שקרא לי לבוא אליו מהקצה הרחוק של הביתן.. ופשוט תפס אותי ברגע מתאים בחיים (אפשר להוציא את האמא מהבית אבל..)

אין סיבה לוגית אבל אני תמיד נמשכת לדברים זולים שמצויירים ברצינות תהומית (-:










פרוייקט יפיפיה יצרה עפרה לפיד, שלקחה תמונות של בתים מאזורי אסון (שטפונות למשל) ו"בנתה" אותם כדגמים מודפסים.
את הדגמים היא מצלמת על רקע מאוד נקי בסטודיו והניגוד מעולה בעיני, במיוחד כשרואים את האפקט של קיר שלם עמוס בצילומים נקיים-נקיים של בתים הרוסים.



















התחתונה מהאתר של לפיד.

אצל ורד אהרונוביץ' עצרנו שלושתנו.. אני ממליצה להסתכל גם על העבודות שלה בדף התערוכה, אפשר לראות מהתמונות את השימוש שלה בחומרים שונים ואיך הם משנים את "חוקי המשחק" בסיפור שנרקם מסביב לדמות הילדה.

הוירטואוזיות שלה, והטיפול המדוייק בכל סוג חומר (משעווה עד ברונזה) גורמים לנושא לחדור לבטן ולהפוך אותה טוב טוב. טוב .









סביב העבודות שלה חגנו משתאות, התווכחנו על הסיפור, גילינו מי "קוראת" את הפסל ומי משליכה את כל טראומות הילדות והפחדים האפלים..

ובנוסף זכינו לראות לקוחה בפעולה, אשה שעוברת עם הקניינית שלה ובוחרת, מה שגרם לנו להבנה שמעבר לסקרנות לגבי המחירים- אנחנו עדיין לא במקום של רכישת יצירות אומנות אם הן לא משדרות מעט אופטימיות שחיונית לנו בבית. או רכישת יצירות אמנות בכלל. אבל הפיתוי היה גדול.





אז בשביל אסתטיקה אופטימית עצרנו אצל לנה רבנקו _שנכנסים לעבודות שלה באתר וממשיכים לדפדף ולדפדף)


התמונה הזו כלכך לא מייצגת.. אבל היא אחת האהובות (-:
חייבת שתסתכלו על הפרטים והמצע של הנייר, הרבה פעמים עם טקסט מעניין,











שאני חייבת להביא גם תמונה מהאתר שלה:




במיוחד לסוף השבוע (-:














אחרי שעתיים וחצי החלטנו לעצור ולהנות ממה שהספקנו (אפשרי לראות הכל בביקור אחד אבל לא פשוט למי שלא מתורגל).
לסיום התערוכה חזרנו להתחלה, לביתן בו נמכרו קופסאות פח במסגרת פרוייקט "לצאת מהקופסא 3"


נערכה תחרות בין מעצבים ועשרת הזוכים הציגו כרזות עם העיצוב הגרפי ותחתיהן הקופסאות בעיצובם למכירה (30 ש"ח תרומה לתוכנית נוער בסיכון).

משמאל מציג איתי רייכרט עם איורים נפלאים ומצחיקים (ובלוג שנקרא "איורים והגיגים" והוא כולו איורים צבעוניים שעושים חשק לעשות בדיוק כל מה שהוא עושה והגיגים =סקיצות).








בביתן פגשתי את אחת משותפות "מכלום", סטודיו שמציע מערכות ריהוט מ-כלום, שזה בעצם מריהוט שנזרק.הקופסאות בתערוכה הוצגו בתוך אחד מהרהיטים שלהן:















באתר שלהן מוצגת מערכת מודלארית שאהבתי יותר שנקראת "יחדיו" (התמונה מהאתר):


בעיני היא שומרת על נאמנות לרעיון והרבה יותר מעניינת.
יש להן הסכם עם עיריית גבעתיים ששומרת עבורן פסולת, אני אהבתי את דרך התצוגה הזו.



כמובן שכל אחת רכשה קופסת פח, זה שיצאתי רק עם אחת.. זה רק בגלל שקניתי גם קטלוג (-:
שמרתי נאמנות לדורון זהרי שהדפס שלה יש לילדים בחדר,

מה שנתן לנו הזדמנות היום בבוקר להסתכל ולהשוות בין הציורים ולהעביר שיעור מזורז ב"סגנון אישי"... דור התאכזב ממיעוט האלמנטים "הבניים" ואלולה התחברה מאוד מהר..








יש לה רעש מעולה כשמתופפים עליה...

ובבית גם גיליתי את הבירה המשורבטת הזו.. הצלחה (-:










את הערב סיימנו בארוחה מעולה בפועה בשוק הפשפשים, בשולחן הכי טוב עם האוכל הכי טעים (שיכורות מתחושת החופש ללא ילדים - בטח היינו מרוצות גם אם היו מושיבים אותנו על האהיל..) וכשפסענו החוצה, בטוחות שיותר טוב מזה לא יכול להיות.. התנגשנו ב-חנות נעליים פתוחה (2300 בלילה)! ולזה רבותיי, קוראים: תמהיל מדוייק!


כן, כן, צילמתי אותן... גם כאן כל אחת מצאה את הסגנון שלה (ובסה"כ סניקרס ממותגות, נעלי סירה כחולות עם לכה וסנדלי עור). היה מושלם.







סוף שבוע נעים ורגוע
נשיקות,
בעיקר פורמת

יום שבת, 2 באפריל 2011

הכל או כלום?

קיבלתי סוף שבוע ליחיד בשום מקום. לא יכולתי לבקש יותר מזה (-:

אורי נסע לטיול עם חברים, הסבים לקחו את שניהם (!) לסופ"ש ואני התחלתי לרוץ קדימה עם תוכניות מנסה לחשוב מה אני הכי רוצה? אני רוצה הכל.. הכל מכל מה שאי אפשר עכשיו, מהדברים של פעם, עד שהאסימון ירד:
מה שאני באמת באמת רוצה זה: כלום. קצת מתחכם אבל זו האמת הפשוטה..
אני רוצה קצת כלום. שלא ידברו אלי, לא יבקשו ממני, לא ינשמו לידי, לא יגעו בי (ונכון זה המגעים הכי מתוקים וממסי לב אבל.. קצת כלום בבקשה).
לא לנקות ולא לשטוף כלים, לסדר, לאסוף, לתת אוכל (כי אני לא באמת מבשלת..) והכי - לא לכבס/לתלות/לקפל. כלום.
ותשמעי. זה בדיוק מה שהייתי צריכה.
ואוי כמה שזה היה טוב (-:








ביטלתי את כ-ל תוכניות הנסיעות, שופינג, ביקורים, טיפולים - החלטתי שאני נשארת בבית שלי ומתמקדת בכלום.
זה ממש לא היה פשוט.. כל השבוע התכוננתי: סידרתי פינות וערימות, תקתקתי מכונות כביסה בקצב מוגבר שחלילה, חס וחלילה, לא אתפתה במהלך הסופ"ש לעשות משהו יעיל.
ביום שישי בבוקר ניקינו את הבית (שיהיה לי נעים..) ומהגן העפתי את הילדים ישירות לסבים (שחלילה לא ילכלכו..).
שקט.
שקט.
ב 1400 - כבר הייתי שרועה על הפוף מול הטלויזיה עם בקבוק בירה קרה.
הקפדתי על תזונה שתהלום את המעמד ותזכיר לי איזה כייף היה פעם כשלא היה צריך לשמש דוגמא ולאכול בריא..
למנה ראשונה גלידה שוקולד עם שבבי שוקולד
למנה עיקרית ניגבתי עם צ'יפס משקית (צ'יפס בצבעי סגול וכתום..) חומוס ישר מהקופסא (אורגני? לא בסופ"ש הזה חביבה!)
ולקינוח גלידה (אחרת, כמובן, כתבתי שנערכתי בהתאם) עם אגוזים ודברים טובים
קומדיות רומנטיות עפו בזו אחר זו מהVOD, מרתון בנות גילמור עם בייגלה (מהשקית.. ממש הקפדתי לא להשתמש בכלים) וסלט חצילים מנוגב ישירות מהקופסא.. בשלב הזה היתה לי קצת צרבת אז פתחתי בקבוק דיאט קולה (-:
......
בין לבין שיחקתי קצת ברקמה חופשית במכונה וב2400 התחלתי גם לגזור בדים לתיק מגזרה שקניתי.. הייתי כלכך נינוחה ולא ממוקדת (בכמה קומדיות רומנטיות ג'ניפר אניסטון משחקת לעזאזל?) שעשיתי טעויות מפגרות בגזירה, לא הדבקתי חלקים, אבל.. ממש לא היה לי אכפת. מישהוא ממהר?





תיק חמוד, לא קל מדי, לא מסובך - לא יותר מדי - לא רציתי להתאמץ בגזרה ולהתחיל להמציא, בכל זאת אני חייבת לעשות כלום ולא לסטות מהדרך.. המטרה היתה להתאמן קצת ברוכסנים (-: לבטנה מחזרתי מכנסי ג'ינס שכבר נגזרו לאפליקציית גיבורת העל וחיכו לסופם.
שיניתי את הידיות שיהיו משני בדים כמו בתיק בנטו, בפנים יש עוד כיס ואפשר לראות בתמונה הראשונה שכיסי הצד יכולים להכיל בקבוק (-:








השתדלתי לא להסחף עם הצבעוניות כי הוא מיועד למתנה...


אבל הפיתוי של רוכסני ענק ירוקים על רקע כתום היה חזק ממני.






הלכתי לישון ב0400, ממש כמו פעם... בלי להתבאס שצריך עוד שניה לקום.. התעוררתי ב1100.. קמתי ב1300 (-:
קפה בגינה (לשתות קפה כשהוא חם, אחחחח - ז"ת אחחח של הנאה לא של כוויה בלשון..)

הילדים הוחזרו ב1400.
ב1410 הבית כבר נראה כרגיל אבל השבת עברה נינוחה הרבה יותר. אמא כלומניקית זה נהדר לכ-ו-ל-ם!
יאללה תביאו את יום ראשון, קטן עלי.

שבוע נפלא ונשיקות
בעיקר פורמת.