יום שבת, 31 בדצמבר 2011

2011 הסיכום או: בקרוב...

איך יודעים שהכותבים נקלעו לקשיים יצירתיים? פתאום מתחילים להופיע פרקים עם "פלאשבקים", אוספים שונים ומשונים, שחקני אורח הזויים.. טוב, זה ש2012 תופסת אותי עם המון רצון ומעט ביצוע זה כבר לא סוד כאן, כמה נלוז יהיה לנצל טריקים נוצריים מוכרים? איזה סיכום קטן ל2011, משהו שיזכיר לי שלפעמים "באתי טוב", שקרו כאן דברים, שאולי יש עתיד?

התחלתי לנבור - בנוגע להדרכות מצולמות, ממש לא עמדתי בציפיות (שלי. מעצמי.) .. אחת שמשכה די הרבה מבקרות אבל הצטיינתי בה רק ביוזמה (-: הלוא היא תיק הבנטו (לא יאמן שזה היה השנה!) ועוד כמה ממש פשוטות מדי:



כפתורי בד רקומים, זר פרחי לבד, סל לאופניים, שמלת האקונומית והיו עוד כמה (מגופיה לשמלה, תיקי ספר משודרגים)..
















אין ספק שהשנה היתה השנה הלועזית של אלולה, שאולצה ללבוש שלל שמלות. בעיקר ממוחזרות.




סליחה, משודרגות.
וגם אנחנו, האנשים הקטנים שלידה.. מאמינה גדולה בתפירת בגדים אני לא. אז באופן יחסי אני מסמנת V על תחום המלבושים לשנה שחלפה.














והיחס של ילדים-מבוגרים? מסתמן כבעייתי. בכלל יותר מדי דיבורי אמהות היו כאן. אני צריכה ללמוד להלחין. זה יוסיף עניין?
ויותר מדי תיקים:


מפחות מדי גזרות (-:



















ודי הרבה דברים שלא מצאתי תירוץ טוב לכתוב עליהם:



תיק קטן בלי סיפור מעניין..








וגם סיפור בלי תיק מעניין...










וזוגיות במבחן, שצלחה כמה פרוייקטים יצירתיים משותפים. בקושי.





ביקרתי בדי הרבה תערוכות ועל כמה אפילו דיווחתי.. ברגע שהמצלמה שלי תחזור מתיקון יש לי עוד ברשימה (אופס! הסגרתי למה זה פרק "אוסף"?).















בעצם, עכשיו כשאני צריכה לנבור בכל התיקיות אני רואה שדווקא קרו דברים והיה ממש נחמד (-:
ואני חושבת שאני אפילו אופטימית, כי למרות היבול הדל (בלשון המעטה) לאחרונה.. אני יודעת שהתיקיות של "כל-ההתחלות" גדושות ברסיסי רעיונות ושברירי תמונות:



התחלה של הדרכה מצולמת לשידרוג שולחן קפה... התחלה של הדרכה מצולמת למידנית מעוצבת (נתקעתי במציאת חומר ספוגי זמין)... התחלה של הדרכה מצולמת למיני אלבום הכי פשוט ל"לא-סקראפריות"... התחלה של הדרכה מצולמת לשולחן-פאזל לילדים... הדרכות לתרמיל גב שקוף, קלמר, וכמה "מגה-פוסטים" שתמיד רגע לפני שאני מפרסמת אותם מישהיא מוכשרת יותר מעלה משהו דומה.. וכך נגנזו "המדריך המלא לשאריות בדים", "כל מה שאפשר לעשות עם שעוונית בלי רגל טפלון" ועוד רבים וטובים פחות כמו "10 שדרוגים לקלטות וידאו בעידן הDVD" (-:






פלאשבק יש? יש, סיכום קטן עם טעם טוב ככה לנשמה? בערך (התעייפתי נורא מהר, מצ'עמם)
מצטערת, לא מצאתי שחקן אורח, למרות שהשכנה דווקא נכנסה היום וביקשה יפה לכתוב לה איזה תפקיד לפרק הבא (-:

אז לבשתי לנז'רי סקסיים, עליתי על עקבים, 24:00, אורי כבר ישן ואני מוכנה..
לקפל את הכביסה הראשונה של 2012! שנה אזרחית נפלאה לנו!
נשיקות
בעיקר פורמת

יום שישי, 2 בדצמבר 2011

כל יום זה תיק

השבוע עמד בסימן תיקי צד נשיים שלא לומר אקסטרווגנטיים... לאחר הגמילה המוצלחת של אלולה –היינו קצב פספוסים סביר בהחלט וקולקציית תחתונים צבעונית שהלוואי עליי- החלטתי שהגיע הזמן להפרד מהמוצץ הארור, הידוע כ"צצי אלולה" ושמו נאמר לא בלחישה מהוסה של כבוד אלא בצרחות רמות ודורשניות שמעבירות בי חלחלה.

ומכיון שמדובר באייקון אופנתי (הילדה, לא המוצץ) המסרב לצאת לגן ללא משקפי שמש, שמלה מתנפנפת ותיק צד, החלטתי לזרום איתה והצעתי לה ללכת לגן עם התיק שאבא הביא לה (מיון..) ובו נשמור את צצי. הצלחה (-:

העיסוק בהטמנת האוצר בתוך התיק המעוצב לעילא, הוצאה והשווצה בגן, הטמנה מחודשת וחוזר חלילה הביאו לתוצאות משביעות רצון וצצי נשמר בתיק במשך כל היום (למעט שנת הצהריים – אבל אני מוכנה להתגמש עד גיל שנתיים..).


מעניין שזה מה שאורי החליט להביא איתו לארץ מערש התרבות המערבית. לא שציפיתי לפסלון אפרודיטה ועדיין...







אז מה הבעיה? כמו כל אשה, תיק אחד אף פעם לא מספיק והרגשתי שהעניין הולך ואובד.. בכוחות אחרונים (ללמד וללמוד, סיוט לוגיסטי אלעק אקדמי) ישבתי לביצוע הפרוייקט..

בהתחלה גייסתי את כל השלל שמצאתי בבית. היא לא התרשמה.

בלית ברירה, נאמנה לעיקרון ה"תיק לכל יום" (איך ביל גייטס לא חשב עליו?) פניתי לתפור ..


7 שעות (!) של פרימה מרוכזת, קצת תפירה והרבה חברה טובה ותומכת (גלית ואלה שהובילה אותנו בפיצוח המשימה..) הובילו לתיק המתקתק הזה.







ועוד תמונה של המאמץ הקבוצתי, כי הם ממש מרשימים יחד..



אלולה הסכימה לו.

רק בגלל הרוכסן הפנימי כמובן (-:





ונפעמת מעצמי ומיכולותי לעבוד/ללמוד/לצעוק על ילדים/לתפור תיקים (הסוד אגב: מכל דבר קצת..) החלטתי שגם אני, ראויה לתיק חדש. אני ממש לא צריכה תיק חדש - אני יודעת, זה משפט שלא נשמע לוגי - אני לא צריכה תיק חדש מהסוג שאני יודעת לתפור. לזה התכוונתי (-:

אבל.. הגזרה כבר חיכתה וממנה תכננתי לתפור (עוד) החלפת משאלות בפורום טכסטיל.. אז החלטתי שעדיף לנסות גם תיק "לבית". לא ככה?


נכון. הוא מהמם.








יש יאמרו שאני מושפעת מהסביבה הקרובה לי.


אבל אני אומרת: ברומא נהג כרומאי.

גיבורי על זה כאן. זה ידוע. ואנחנו לא מצליחים לגרש אותם.






להחלפה שלחתי משהו סטנדרטי יותר.. אל חשש.


הבקשה היתה תיק ליומיום צבעוני לבחורה עם טעם שמרני. קשה.

החלטתי שאיקאה תהיה הימור נבון בבד הצבעוני, הוספתי ג'ינס לרוגע ולא התאפקתי עם פסים





והגאווה הגדולה שלי: הפספול...




לא האמנתי כמה שזה קל.




בסופו של שבוע האופנה והאקססוריז נרשם כישלון חרוץ לפרוייקט המוצץ. אולי טרם "נרשם" ממש כי אני, אישית, בעצמי, לבדי (הבנת?) עדיין לא פסקתי מהניסיונות.. אבל בראייה כללית ניתן לומר שאכן המוצץ כאן ונוכח בחיינו.

החרמתי את תיק הקיפודים לעצמי. יש גבול לכמה אמא יכולה לסבול, לא?

(-:

שבוע טוב ונשיקות, בעיקר פורמת.

יום שישי, 18 בנובמבר 2011

אם היתה לי טבעת משאלות...

שאלה מאוד פופלארית בכיתה ב' היתה מה לבקש מהטבעת שמעניקה 3 משאלות?
עוד 100 משאלות ועוד 1000 משאלות ועוד אינסוף משאלות. כמובן (-: יש אמיתות שהזמן רק מחזק... ובטח היום לא הייתי מתאפקת וישר הייתי מבקשת עוד כמה שעות ליממה, כי אנל'א יודעת אם שמתם לב אבל קצת קשה לשמור על כל הכדורים באוויר (והבלוג מהראשונים שנחת חזק..) אבל רק מסיבות טובות - סופסוף הגשמתי משאלה וניגשתי במרץ לתואר השני שלי (-:
וכך תפסה אותי "החלפת משאלות" בפורום טכסטיל עם הלשון בחוץ מייחלת לעוד קצת-קצת-קצת זמן. ואוויר.
טוב, תפסה אותי זה אולי לא מדוייק כי ציפיתי לה והייתי ב"מאחורי הקלעים" אבל גם כשידעתי מתי הולכת להתפרסם עוד התראה על הזמן שנגמר (אני פרסמתי אז היה לי מידע מוקדם) עדיין - הייתי מזה מופתעת... אינטליגנציה גבוהה.








(לא בתמונה: אגסי אלין יפים-יפים)



מיכל ביקשה "אגסי אלין" שלא-לגלות-מי-שלא-מכיר.
יאללה, (ככה אמרתי לעצמי - דרבון זה המפתח) כמה אגסים מבד, יש הדרכה, יש לי פשתן חום (זה נאמר לעצמי בתהיה) מה הטעם לארגן החלפה אם לא משתמשים בפרוטקציות? (מיכל שלחה את הבקשות שלה אחרונה, האופציה האחרת היתה להתחיל את כל הטבלה מחדש. אבל שכנעתי את עצמי שהכל פרוטקציות בחיים).
מבסוטית עד הגג.
עבר חודש.
מסתבר שצריך מעט כשרון לאגסי אלין ושלי יצא, ממממ, תראי - אלולה העיפה אותו מהמטבח שלה. לא עמד בסטנדרטים. המשכתי הלאה.
נו, מישמש עצבני מתמונות ברשת (שזה בעברית: אני לא משלמת 100 ש"ח על גזרה של הת'ר ביילי. יש גבול למיתוג)
הניב אגסים שהם יותר אני, פחות כפריים, אבל עם פרטים נחמדים של רקמה וצורה מקורית בהחלט.







תכננתי להכין חמישייה, משהו לא זוגי. טוב, שלושה. אבל לא עמדתי במילה שלי (שוב).
אני בכלל לא אוהבת פירות.
אז שוב השתמשתי בפרוטקציות.






כל אחת מהמשתתפות שלחה 3 אפשרויות למשאלות שונות ו-3 אפשרויות להגשמת משאלות ואלו חוברו יחדיו תחת טבלת אקסל אימתנית וההחלפה יצאה לדרך.
במקרה, ידעתי מה היתה המשאלה השנייה של מיכל. שקית קניות מבד מתקפלת.
מי אני שאשפוט מיכלי? אין ספק שהפרקטיקה קרצה לי (-:


הבד של הבבושקות יובא ישירות מאמסטרדם על ידי שכנה אהובה, שבמקרה טיילה לה בשוק עם איזו חובבת בדים אחת וממש התחשק לה גם לקנות. אז היא קנתה לי - אושר גדול! התקמצנתי עליו אבל נזכרתי שהחוק אומר שברגע שמתחילים לגזור פתאום מגיעים הפרוייקטים ש"תפורים" לבד... עוד נראה אותו. מילה שלי (לא שווה הרבה בפוסט הזה, מה?).


ההדרכה מכאן.











והכל נארז לו יחדיו בסלסלת פלסטיק שעברה שדרוג


מרוצה מהצבעוניות.










חלק מהכייף בהחלפה הוא הסוד, ההתרגשות, הציפיה למתנה רק בשבילי.
וסודות זה כייף אבל אני כבר ידעתי מה אקבל..

והוא אהוב עלי כלכך ומתאים למגפיים האגדיות שלי. בול. תודה נחמה!
חורף זה אדיר.
מקווה שהמצברים שלי יטענו ונשתמע בקרוב...
נשיקות, בעיקר פורמת

יום ראשון, 16 באוקטובר 2011

מתפרת בחושך...

הי, אני כאן. שיחררתי לגמרי והחופש "הגדול השני" מצא אותנו ללא גבולות ובלי טיפת סמכות הורית.. טלויזיה ככל יכולתך, ארוחות צהריים ממוצאות במרפסת (פסטה פיצה, נשמע מגעיל? נכון. הילדים אוכלים ולא אכפת לי), נמלים בכל פינה (טוב, זה לא קשור רק לחופש), פעילויות באפס תקציב (אופניים לגינה הציבורית.. טיול לצרכניה..) וקריסה תחת עומס פרוייקטים יצירתיים.
פרוייקטים כאלו שאין ברירה אלא לעשות אותם, ובאמת שרוצים אבל תמיד הם מגיעים בבת אחת כולם יחד:
אחי היקר, שעבר צד למתרס שומר השבת, חנך השבוע בית משלו והבטחתי לעצמי כבר מזמן שאכין לו משהו גם לבית החדש (בבית הקודם הוא קיבל את זה) , בשל החילוניות הזו - שגורמת לי לפקפק בכל דבר, מצאתי את עצמי שואלת שאלות מטופשות (מילוי כותנה, מותר? צריך לכתוב "לכבוד" או אפשר לוותר? שעטנז-האם ולמה? וכו' וכו') אבל תמיכה וירטואלית מתמר הנהדרת עזרה לי להתעלות ולפצוח בהכנת כיסוי לחלה ...



עבדתי עד 0500 בבוקר בגלל שהחלטתי להיות יותר צדיקה (לא מהאפיפיור.. רגע אני מחפשת השוואה טובה..) ולא להפעיל מכונת תפירה בשבת לטובת הפרוייקט. אחות מעולה, נכון? נכון.






אז בלילה האותיות הלבנות נראו לי חגיגיות ומתאימות, לקראת הבוקר- ככה כשעלה השחר- הזדעזתי מהקונטרס, ניסיתי לכפר בעזרת תיפורים לבנים ידניים (כייף!) וסיום מפוספס עם לבן.












ואז הבנתי, ובאמת באמת שהבנתי את זה רק לקראת סוף העבודה - שכיסוי החלה הזה נראה בדיוק כמו 2 השמיכות שהכנתי לפני כמעט שנה.

המקוריות, היצירתיות..
לפחות סיימתי (כמעט) את כל השאריות.

והבנתי שזה פשוט סגנון שאני כנראה תופסת כ"יפה" אוניברסאלי, וכל פעם שאני צריכה להכין למישהוא אחר - למשל גיסה שאין לי מושג מה הטעם שלה באמת - אני מניחה שהבגדים שלה (שחורים, אגב) לא משקפים עד הסוף את טעמה..- אני חוזרת לשילוב הזה.



בקיצור - קיבלתי כבר כזו בחילה משילוב הצבעים ה"שאבי שיק" שהוא באמת יפה, אבל כלכך לא אני. מה לעשות?
כלום, הבעיה היא שאוקטובר הביא איתו גם רוח לידות מוגברת, 4 באותו שבוע ליתר דיוק וכולן ראויות לעבודת יד מהלב (-:

אז 2 בנים קיבלו סטים סימליים של "חליפות" משודרגות ורעשן ג'ירף (עם פעמון בפנים) שציירתי את הדוגמא שלו לפני שנתיים ואני עדיין מאוהבת בה (בעיקר בצעיף..)

קצת כתום! תודה!













ו-2 הבנות, טוב, בעיקר בנות זוכות אצלי לשמיכות. לא פייר אני יודעת אבל חייבים איזו מערכת סינון, לא? מגדרי זה גם משהו.
אחרי חווית הטלאים המפוקפקת (עלי שוב למעלה לראות חוסר דיוק בגזירה של כיסוי החלה..) החלטתי להכין 2 שמיכות שיהיו רק כייף. לי ז"ת.
אז איך עושים שמיכות רק עם תיפורים ברגל חופשית? ורק עם בינדינג (הסיומת)? מסתבר שזה פשוט וקל -או קל יותר משמיכת טלאים מסורתית- ומסורת כבר סימנו בהצלחה השבוע.

הראשונה היא שמיכת פליז ובד פלאנל - ללא מילוי בינהם - והיא רכה-רכה-רכה.

פשוט חיברתי בסיכות פליז לבד פלאלנל פרחוני שחיכה בסבלנות.. ותיפרתי המון ספירלות חופשיות כמו שאני אוהבת וסיימתי עם סרט אלכסון שהכנתי במכשיר שעובד שעות נוספות כאן (אני מכורה לתפירה הידנית שלו. הצידוק המושלם לשבת מול הטלויזיה..)



והשנייה האהובה עליי...

עשויה מסדין וינטאג'י בשילוב צבעים מקסים של פעם (סגול וכתום, זו כבר יותר אני..)
וכאן תיפרתי ברגל חופשית לפי הדוגמא של הסדין הפרחוני, נחמד מאוד לטעמי.







ומאחור הקדשה רקומה:


כן, הוכחה שדורדור באמת בחופש ומדי פעם יוצא מהסלון לשאוף אויר..










שמיכות נחמדות מאוד והתיפורים כאן עושים הכל, תצטרכי להאמין לי כי זה לא ממש עובר בתמונות..
ובשביל שארגיש טוב עם הספקי השבועיים החולפים (-:

שלושה (כמעט) דומים, אחד שונה..

















וסוג של (כמעט) המלצונת לסיום - יש עוד טיפה זמן לבקר ב"בית גלים2" , בשכונה המדליקה בת גלים (חיפה, כן?) בתים פתוחים של אמנים. הייתי מצרפת המלצות ותמונות אבל שותפי לאחה"צ היו יותר בעניין של טיול בטיילת (יש קצת מופעי רחוב אבל לא בגלל זה להגיע), שיחה עם הדייגים ובחינת המסלעות לאור השקיעה. ראיתי רק את התערוכה בגלריה Art studio שממוקמת אסטרטגית ממש על הטיילת (מה שמאפשר לילדים להמשיך לרוץ בחוץ..) ומורכבת מהמון ציורי שמן, צפופים-צפופים, של אמנים שונים לסגנון ריאליסטי דומה. מודה שלא היה לי זמן להתרשם וגם הצפיפות הקשתה עלי.
עדכנו אותי אם תספיקו...



חג שמייח ונשיקות
בעיקר פורמת

יום שבת, 24 בספטמבר 2011

שיפה ושונה תהא השנה
















דווקא החג הזה תפס אותי בלי יותר מדי משימות. ההורים של אורי העניקו לנו מתנה נפלאה לחגים ושיחררו אותנו מכל המחויבויות המשפחתיות (או בקיצור: נסעו להודו והשאירו אותנו כאן. לבד. רעבים.) לא נשארו לי הרבה "מחוות חג" להכין וכל החופש הענק הזה יוקדש לזמן מנוחה ובטלה עד כמה שנצליח ללמד את ילדנו היקרים לנוח ולהתבטל (-: ובכל זאת כמה מתנות סמליות בכל זאת היה צריך להוציא לפועל.. החלטתי ללכת על מסגרות לתמונה - מתנה טובה גם לאמא שלי וגם לעצמי ..

מצאתי מסגרות ב-2 ש"ח, לא שאני צריכה להזכיר לך שאני קמצנית אבל הנה.. אז הבאתי כמה איתי.

כמובן שמי שאוהב לוק ספורט-אלגנט יכול לצפות את המסגרת ולהשאיר את הזוג המקסים שבא איתה (-:







אני לא ממש טיפוס ספורטיבי וגם אלגנט רחוק ממני אז הלכתי על רקמת שנה טובה לתוך המסגרות:


הסבר פשוט:
גזרתי רצועות מהשאריות והדבקתי לאחר משיחה בmod podge- עבד נחמד עם כותנה דקה, עם הקנבס המפוספס עברתי לספריי דבק.

ולמי שיש חברות ממש נדיבות (או שיודעת לקרוש להנאתה) לטעמי הפרח עושה כאן את כל העניין..






ועוד קצת (למרות שהבטחתי לצמצם הפעם):


הרעיון הוא להשאיר את הזכוכית (הורדתי לצורך הצילום) ושהמסגרת תשאר לשימוש ביתי רב שנתי.










בנוסף הכנו גם שנות טובות מחומר עם הילדים - יופי של אחה"צ:

בסשן הראשון התעסקנו בעיקר בלכייר מיני "קקי" על סוגיו (היי יצא לי אחד קטן! גדול! ארוך!) כן, אני יודעת שזה מגעיל אבל יש מעט הומור משותף לגיל שנה וחצי ולנו. ומה שעובד עובד.








בסשן היצירה השני הבאתי חותכני עוגיות של אותיות וכל ילדי השכונה התקבצו ליצור שמות (שכבר החלו להשבר כמובן)
וגם כמה שנות טובות


אלו נצבעו בגואש לא איכותי ומחלק הכנו מגנטים ומחלק מובייל (לסוכה? אם יחזיק עד אז..).

אני הובלתי את המשימה כי יש לי פור מטורף מתוקף היותי מומחית באיות (-: הם הכינו את הכדורים.






והכותרת של הרשומה? זו השורה האהובה עלי.. שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה היום.
השנה הזו היתה יפה-יפה ואני מאחלת לנו עוד אחת (לפחות) כזו ושהשנה הבאה תהיה גם שונה. ומצחיקה. שלא נשתעמם לרגע (-:
שאצליח למצוא את עצמי במה שאעשה, מעט מקוריות, שבלי השגיות-יתר נגיע להישגים.
ובריאות.
ושלום.
צדק.
יש, יש עבודה לשנה הבאה. יהיה טוב.

וכרגיל - נשיקות מכל הלב
ושכל משאלותיכם יתגשמו השנה.

בעיקר פורמת.

יום שני, 19 בספטמבר 2011

אקונומית

ההתחלה המצופה תהיה: הרומן שלי עם אקונומיקה ארוך שנים... אבל - מה לעשות? לי ולאקונומיקה אין קשר.
אני יודעת שלכולם שורף, לכולם לא בא, לכולם יבש בידיים אבל לי בנוסף לכל הנ"ל יש בן זוג שאוהב אקונומיקה.
אולי אוהב זו מילה חזקה.. אבל בהחלט אחראי , וניכס לעצמו לפני שנים רבות את ממלכת השרותים-כיור-אמבטיה.
אני מנקה את כל הבית - כשאני מנקה - אורי אחראי על האקונומיקה.
אבל נורא רציתי כזה:


אז פתחתי את המיכל..











(הסיפור ממשיך אחרי הדרכה קצרה..כי אם כבר פתחתי מיכל אז גם צילמתי)
אני מאמינה שכולם התנסו בעניין הזה (tie dye) בשלב כלשהוא אי שם במאה הקודמת, אבל רק בשביל לרענן את הזכרון..
בחרתי את הבגד שהכי לא רציתי בתור קורבן ראשון לנסיון:

גופית טריקו שחורה בת יותר מ-15 שנה.. לא מעניינת, בלי צורה אמיתית, קצרה ב-3 ס"מ ממה שצריך ועם כתפיות חזיה שהיו או-כה-פופלאריות והיום לא בשבילי.








מכינים את המצרכים: אקונומיקה - אני השתמשתי בשל אורי (-:
קרשים/משטח שטוח/מקלות/אבנים - מה שתרצו שיצור את הצורה
גומיות עבות/חבל (אני השתמשתי בגומיות)

אפשר להכין את הבגד לטבילה בהמון צורות שיצרו דוגמאות שונות (למשל לקשור מסביב לאבן וליצור עיגולים), אני רציתי דוגמאות אורך ולכן קיפלתי את הגופיה כמו אקורדיאון (משמאל)

ואפשר לצבוע הפוך - צבע על גבי בגד בהיר - הנה צילומים שעושים חשק.






את הגופיה קשרתי בעזרת הגומיות בין 2 סדי עץ מאולתרים..

הגומיות נתנו כמובן אפקט משמעותי.










מטבילין כהלכה:

המהדרין מרטיבים היטב קודם את הבגד במים.
אני חיכיתי 5 דקות וזה היה לטעמי יותר מדי. מה שנחמד (או מבאס) שאי אפשר לדעת באמת עד שמנסים (-:
אפשר לחכות לראות לאיזה גוון משתנה הבד אבל הקטע הטריקי הוא שצריך לעצור קצת קודם.. בקיצור אל תחכו עד הסוף (הכתום והמר במקרה של הגופיה האומללה שלי) ולזכור שהבד עוד מתבהר בייבוש.




וחשוב עוד יותר! להכין בצד את ערימת הבגדים הלבנים עם הכתמים שלא-ירדו-בכביסה-נשאיר בצד-בהזדמנות ננסה עם אקונומיקה. אני מקווה שאני לא היחידה שיש לה ערימה כזו... הפילון החמוד מהתמונה למעלה חיכה הרבה ליום הזה.
ההישג העיקרי מהנסיון הזה היה שהחזרתי לשימוש כמה בגדים שכבר שכחתי שיש לנו (כן, כן, שמלה מליל הסדר למשל..)
ברגע שסיימנו עם האקונומיקה מייד שוטפים במים זורמים בשביל להפסיק את הפעולה הזו הכימית שבטח יש לה שם.
וככה זה נראה ברגע הכי מותח...


בגלל שלא רציתי שישאר מהשחור (תכננתי שדרוג גופיית טריקו לשמלה - לכבוד אתגר שנערך בפורום טכסטיל וליבוד) חיכיתי די הרבה.









ואז תולים לייבוש:


מאכזב? משמח?
בעייני היא יותר מעניינת ממצבה המקורי אבל הצבע הכתום-חום הזה לא ממש התחבב עלי ולא הצלחתי למצוא לו שילוב נחמד ומשעשע לגלגול הבא שלו.

זה היה אגב השלב שהבנתי שאין לי את התספורת הנכונה והצלליות המעושנות שיהפכו את לבישת בגדי הטיי-דיי מהתמונה הראשונה למדליקים באמת..


כאן אנחנו נכנסים לשלב הקשה בתהליך.
מצאתי את עצמי עם תבנית מלאה אקונומיקה, קרשים/גומיות מחכה שהבד ייתיבש.
זהירות! אני עברתי שלב של כ-20 דקות מסוכנות בהן התרוצצתי אחוזת אמוק בכל הבית ודרך כל הארונות מחפשת במבט מטורף בגדים להלבנה.. היה קשה. הרבה קורבנות נגבו.
אורי איבד חולצה בקרב, דורדור ואלה כמה בגדי חורף שקטנים עליהם, וגם השמלה הזו לא שרדה:






















מצאתי את עצמי עם גופיה בצבע כתום כעור עם דוגמא שאבד עליה הקלח ושמלת ג'ינס עם כתמי אקנומיקה.
לאן עכשיו?
יותר מדי עבודה להתחיל להתאים את השמלה למידותי (היא נראתה עלי נורא ולכן נזרקה באכזריות לאקונומיקה המעבעבעת מלכתחילה) וחיפשתי שימושים נחמדים יותר לבד.

הלכתי על כיסוי ליומן החדש שלי, שהתבסס על ההדרכה של שרון רותם (שיניתי את הסגירה) רק שהוא יצא כלכך עבה בגלל הג'ינס והשוליים והכיסים הכפולים שנאלצתי לפרום אותו ולהוציא את המילוי מההדרכה המקורית ובסוף בסוף זה הסתדר לשביעות רצוני - קצת עקום, ממוחזר היטב, הרבה ממני ואני חושבת שהמילה שהכי מתאימה לג'ינס האקונומי שלי היא "גזעי".
גזעי נכון?

והשתמשתי בערכת הכפתורי בד החדשה שלי.. תענוג.



נשאר עוד קצת מהשמלה. היה לי ברור מה אני הולכת לעשות עם השארית.
בשביל שתהי מעודכנת, אפנה רק לרגע לתיאור המצב המוסרי החמור אליו התדרדרנו בשבועיים האחרונים:
הילדים (שוב) גדלו והסנדלים קטנו. או אולי הסנדלים נשארו באותה מידה, כך או כך זה כבר לא התאים.
אני יודעת שלא מאמינים לי, שאני לפעמים מגזימה, אז צילמתי! לא מבויים!
(כן, הם באמת עומדים ככה ומחכים לי ליד השער כל בוקר. באמת באמת)
קבלו את הסרסור וכוכבנית הפורנו הקטנים שלי:

ואלו הנעליים איתם הם הלכו לגן.

מזעזע.
אלולה בנעלי ירושה מהשכנה המופלאה שלי (עליה אורי כבר אמר שבדרך לפח הזבל היא עוצרת אצלי.. ואני מוסיפה שזה מזל גדול!) - על "הבת של השכן" - בלונדינית רזונת יפיפיה עם שמלות מתוקות מתנפנפות - הנעליים האלו לא היו גרועות..




אבל אלולה עם הסטיילינג שלה שכולל רק תחתונים (כי היא רוצה לשבת לבד על הסיר ועדיין לא מצליחה להתמודד עם בגדים נוספים..) ומשקפי שמש "אוברסייז" ורודות שלא יורדות ממנה עד המקלחת בערב, זה פשוט נראה.. לאינטרנט?
ולא שהנעליים שדור נועל יותר טובות - שלחתי אותו עם אבא שלי לקנות נעלי ספורט.
חזר עם נייקי (מי קונה נייקי???? לבן 4????), עם שרוכים (שרוכים???? בקושי סקוצ' הוא מצליח לסגור) לבנות (זהו, נגמרו לי סימני השאלה. באמת. לבנות.) אני מתנצלת בפני כל האמהות שחושבות שזה על הכיפאק - בעיני זה לא בריא (לאמא) לשלוח ילד עם נעליים לבנות.
אבל במקרה של דור לא היתה לי ברירה. למעט לסמוך על הסבתא מהצד השני שתתגייס ותמציא נעלי ספורט שחורות עם סקוטצ' (הללויה!). במקרה של אלה..

זהו. הרבה יותר טוב.

בהתחלה ציפיתי אותן לגמרי בג'ינס - אבל אורי טען שהרסתי לה את כל הכייף.. מה שנכון. אז התפשרתי וחשפתי את השוליים הכסופים והוספתי לה את התחרה והפרנזים (יוחזרו הפרנזים למלתחות לאלתר!) שהיו קישוט בשמלה המקורית.

גזרתי את "הצמיד רגל" הפורנוגרפי והדבקתי עם דבק ספריי את הג'ינס האקונומי שלי, זה מאוד חזק וגם ככה עוד שבועיים זה יהיה קטן עליה..

אמרתי לכם שהם מחכים ליד השער ככה כל בוקר? נו, אז הנה..


מאוהבת ברגליים האלה.










והנה היא עם שדרוג הגופיה שלי, שיצאה כתומה בדיוק כמוה:

גזרתי את הכתפיות, תפרתי עם חוט גומי (כייף!) כמה שורות בחלק העליון והוספתי סרט בד מוכן.




את כל אלו אגב לא שלחתי בכלל לאתגר שדרוג חולצת הטריקו שהתחיל את כל הסאגה הזו..




אבל, זכיתי (בתחרות מותחת וצמודה מאוד..) בזכות שדרוג אחר שעשיתי לבגדי גוף עבור אלולה ונומי היפה:


ותודה לכל מי שתמכה בי! כייף גדול!










(אני יודעת שיש המון תמונות הערב.. מבטיחה בפעם הבאה לנסות להצטצמצם ל-3 תמונות. אולי 5)





















וגם הפסדתי הפסד צורב (באותה תחרות) תודות לשדרוג שעשיתי לחולצה ישנה שלי:

מקום אחרון.. זכיתי לצל"ש ממנהלת הפורום האהובה על היותי הראשונה שמגיעה גם למקום ראשון וגם למקום אחרון (-:

את החולצה הזו הפכתי לכיסוי למחברת (עם ריפוד) ושקית קשירה תואמת.
ועל כך נאמר לי:
להפסיד לעצמך זה פחות מבאס, לא?











ולסיום סיומת:

היה נסיון משעשע, תודה שנשארתן עד הסוף..
נשיקות,
בעיקר פורמת